בבאר האירי היפהפה ברחובות מסתמנת תקווה חדשה לאהבה, שגשוג, ותרבות ובירה, הרבה בירה.
איזה קטע נפלא- כריס, אחיינו הרגזן של טוני סופראנו, מתעורר מתרדמת שפקדה אותו בעקבות נסיון חיסול כושל ומספר לדודו ולחבריו על החוויה השמיימית שעברה עליו: ''הייתי ממש בכניסה לגהינום, ואני אומר לכם- גהינום זה ממש לא מה שחשבתם. הגהינום הוא בעצם פאב אירי, שבו כל הגנגסטרים האיטלקים יושבים ומשחקים קלפים עם האירים, והאיטלקים כל הזמן מפסידים''
אם הגהינום הוא פאב אירי- שמישהו יתקע בי כדור ועכשיו.
דאבלין, הפאב האירי בפארק המדע של רחובות, הוא גן-עדן. אם הגזמתי, הוא לפחות סוג של חוויה שמיימית. אפילו פגשתי שם לראשונה בחיי אזרחית ישראלית תושבת נס-ציונה, מלצרית מקסימה שהמליצה בידע רב על המבחר העצום שיש לדאבלין להציע.
ציון, שלומי וגילי, בעלי הדאבלין, נסעו לאורכה ורחבה של אירלנד כדי לקבל את ההשראה והקונספציה למקום. הם חזרו לארץ בלווית שתי מכולות פועלים, וארכיטקט. הפאב, על כל גודלו, עיצובו ותהילתו מגיע מאירלנד. חמש דקות אחרי שתכנסו, גם אתם תרגישו שהגעתם משם.
השעה היתה תשע וחצי כשנכנסנו לשם נועם ואני, שני חברים טובים ורווקים מצויינים, שאוהבים לתת לכבד שלהם להשתכשך בבריכה של הגדולים מדי פעם. המקום כבר החל להתמלא. חלל הפאב גדול מאד ופרוש על פני חדרים גדולים ותקרות גבוהות. עץ כהה, ציורים, בובות, חביות בירה תלויות על הקיר ותאי וידוי קטנים מזמינים את האינטימיים שבינינו לערב פרטי יותר. בדאבלין מקום לכ-220 איש יושבים ועוד כ-170 עומדים. כן, אנשים באים לשם לעמוד, לשתות בירה ולפטפט עם מישהו, או אפילו סתם לבהות בעיצוב המשלב שלושה סגנונות ותקופות באירלנד- גוטי-גאלי-ויקטוריאני.
הבירה, איך אפשר שלא לספר על הבירה. דאבלין מתגאה בארבעים סוגי בירה, ואני ממש לא מתכוון לשים סימן קריאה בתוך סוגריים כדי שתתפעלו. ארבעים סוגי בירה, מתוכם אחד עשר מהחבית. חביות הבירה הגדולות נמצאות בחדר אחורי והן מגיעות אל המוזג דרך צינורות תת קרקעיים בדרך הכי נכונה שבה אמורה להגיע בירה - מהחבית. בדאבלין לא שמעו מעולם על כוסות שליש, ואני די בטוח שגם בכל אירלנד לא שמעו על כוסות כאלו. הבירות מסווגות בתפריט על פי ארץ מוצאן, ועל המבחר העצום מנצחות המלצריות, כך שממש מומלץ לנסות שם בירות חדשות ולהתייעץ עם אחת מ'ילידות' המקום. לגמנו שם 'וולווט' , בירה חזקה ומעטה בגזים, 'סטארו' , קצפית יותר ומרירה פחות, 'בארבאר'- בירה עם דבש- שילוב מאד מפתיע שלא מחטיא את מטרת הלוגם, ה'דובל' , בירה חזקה ועשירה באלכוהול נחתה על בלוטות הטעם שלנו כמהלומת מתאגרף, מזמינה אותנו לעוד סיבוב. מחירי הבירות נעים בין ה-20 ל-25 ש''ח , כשמחירי הבירות הנדירות והיקרתיות ביותר מאמירות לכדי 45 ש''ח, אבל אלו מעטות ופונות לקהל ממוקד יותר. כל בירה בבקבוק מוגשת בכוס המיוחדת לה, עוד דבר המעיד על ערך העיצוב. הבאר בדאבלין לא מפציץ בקוקטיילים אקזוטיים ושאר שמות קיקיוניים- האלכוהול מתבסס על הבירות ומגוון רחב של סינגל מאלטים ושאר משקאות הויסקי. את הקיבה אפשר לדפן בכיף בשניצלונים, כריכים, טבעות קלמרי פריכות מטונות וצ'יפס חם וטעים. האוכל מגיע במנה נדיבה ובמחירים שאינם עולים על 40 השקלים. ניתן לנשנש גם נאצ'וס עם רטבים שונים. לבד מזאת- כל הבירות מוגשות בלווית חמוצים, בייגלה וזיתים.
אנשי דאבלין מנסים לשנות את תרבות השתייה של הישראלים, ואכן- תרבות השתייה של עם ישראל משולה בערך לתרבות הנהיגה שלנו. גם תרבות השיחה בארץ מעולם לא הייתה נושא לגאווה, אבל באותו ערב בדאבלין הכל נראה אחרת. הסבנו לשולחן ארוך במרכז הפאב, נהנים מההופעה המצויינת של להקת 'כחול', המנגנת מוסיקה אירית חיה מדי רביעי בערב בניצוחו של אורי מייס. לאורך השולחן ישבו אנשים בגילאים שונים וממקומות שונים בארץ, ולכולנו היה על מה לדבר ומה לספר, שיחות קולחות בין ישראלים דעתניים כשכל אחד מצליח לשתף ולמצוא את פינת האושר שלו, מסתבר שזה אפשרי. חומר למחשבה- איך היו נראים החיים שלנו אם מושב הכנסת היה פאב אירי?...
מבחינתי, דאבלין מצליח להעביר בקלילות כמו בעוצמה את החוויה אותה כולנו צריכים לא מעט פעמים. בשעה שכל בריוני תל-אביב המלומדים מייחלים לאיזה שיא חדש של ניכור והקפדה בבארים המתוכנתים, ניצב דאבלין בגאון ומציע לכם אלכוהול נהדר באווירה חברית, שלא לומר ביתית. כי כמו שרשום שם על אחת החביות, כחלק מהקונספט כולו: ''זה הכל אודות אנשים...''
דאבלין- פארק המדע רחובות, פתוח מדי יום מ-17:00 עד 3:00 (ששי עד 5:00), הופעות מדי שלישי ורביעי, כניסה מגיל 22, אין שמירת מקומות.
