אחותי הקטנה בקפה בחורש

 את בתי הקפה של הקריות אני מכירה די טוב עוד מנעורי באזור, ונראה לי שגיל שש-עשרה הוא בדיוק הזמן המתאים להתחיל להעביר לאחותי חפיפה בתחום. בעוד שנה כבר בטח יהיה לה רשיון וחבר והיא תוכל ליישם את הנלמד.

איזה בעייתית אחות שלי. לא אוכלת כמעט כלום. וכשאנחנו בחופשות משפחתיות בחו''ל, היא בכלל לא נוגעת באוכל המקומי אלא מזמינה רק ספגטי בולונז.
גם אני הייתי פעם כזאת, אבל בגיל עשר זה עבר לי ונפתחתי להתנסויות חדשות. היא עוד מעט בת שש-עשרה ועדיין לא מוכנה לאכול שום דבר שהיא לא מכירה, ככה שלקחת אותה למסעדה זה לא תענוג גדול. אי אפשר להשתולל עם הבחירה וצריך ללכת למקום סולידי, שיציע לה מבחר של מנות במלים שהיא יכולה להבין ולא יאיימו עליה.
את אחות שלי אני לא אקח למשל לפיוז'ן או לבראסרי. זה יותר מדי בשבילה. אבל אני אקח אותה לבית קפה טוב, שבהלכותיו הנעימות אולי יפתה אותה לטעום משהו חדש. אולי.

את בתי הקפה של הקריות אני מכירה די טוב עוד מנעורי באזור, ונראה לי שגיל שש-עשרה הוא בדיוק הזמן המתאים להתחיל להעביר לילדה חפיפה בתחום. בעוד שנה כבר בטח יהיה לה רשיון וחבר והיא תוכל ליישם את הנלמד ולנסוע לה בערבים (למורת רוחם של הורי) למיני מקומות נחמדים בסביבה, ולשבת לקשקש עם הבנות או עם הבנים. ובינתיים, אנחנו קופצות לנו בצהרי יום שישי ל''קפה בחורש'' בכפר ביאליק ומתחילות לשנן את החומר.

המקום נאה. ממוקם באזור שקט ונוח לגישה, לא בהמולת העיר אבל מטר מכביש נהריה-חיפה. זהו בית קפה ומסעדה כשרה, מושלמת לדייטים ולארוחות משפחתיות חגיגיות, מושלמת גם לקפה עם חברה ביום החופשי מהעבודה. אני והגברת הצעירה מתמקמות על הספה המגניבה ומחכות לתפריט, ואחר כך עוברות לשולחן כי באנו ממש לאכול ועל הספה זה לא כל כך נוח. ממש לאכול? זו אשליה נחמדה. אני מציצה בחשש בילדה כשהיא עוברת על התפריט ומתפללת בלב שיהיה משהו שהיא תרצה. ''דווקא יש פה הרבה דברים שאני אוכלת'', היא מסירה את האבן מלבי ומזמינה רביולי בטטה, שגם אני שמחה לטעום ממנו.

לפני הפסטה מגיע לשולחננו לחם הבית עם כמה וכמה ממרחים, ואני מנצלת את ההזדמנות לאתגר את חיכה הבלתי מפותח. במקום להגיד ''תטעמי, מה אכפת לך לנסות'' ולהפסיד עוד לפני שהקרב התחיל, אני מנסה טקטיקה מעט יותר ערמומית ופונה אליה בהצעה למשחק הפעלתי. בואי נטעם ונראה אם אנחנו מזהות מה זה כל ממרח, טוב? טוב, היא מסכימה, איזה פלא. התכנית יוצאת לפועל. ממרח זיתים, ברור כשמש. ממרח חצילים ביתי טעים. ריבה מעולה מתאנים, וזאת ריבת בצל. ריבה מבצל? היא תמהה, כן, כדאי לך, זה מתוק, והיא אכן מנסה ואפילו יותר מפעם אחת. רק שלא תתמלא לי עכשיו מהלחם הזה ותשאיר אותי עם כל הפסטה לבד.

הרביולי מגיע. זאת מנה מומלצת. רביולי בטטות וגבינה ברוטב שמנת וצ'ילי. החריפות כמעט ולא מורגשת ומאפשרת לנו לאכול וליהנות מהרביולי, למרות שטרפנו המון לחם עם ריבת בצל. אנחנו אוכלות גם פטריות ממולאות, שיש בהן גבינות ואגוזים והן מוגשות על מצע רוטב שמנת ופסטו. טעם רך של גבינה בפנים יושב נהדר עם השמנת והפסטו שבחוץ, והשמפיניון מוסיף את חלקו ההכרחי. הילדה כבר שבקה, אבל לזכותה יאמר שהיא בהחלט אכלה יפה. היא מוכנה להכניס עכשיו לפה אך ורק קינוח. לזה עוד יש לה מקום.

את תענוג השוקולד אנחנו זוללות כמעט עד סופו המתוק כולל הבחוץ הפריך, הבפנים השוקולדי הנוזלי והחם והררי הקצפת והגלידה שבצד. אני אפילו שתיתי קפה שתרם להרגשת האחות הגדולה והסמכותית. אחר כך, בבית, אספר לאמא בגאווה שהקטנה שלה כבר לא ילדה, וטועמת דברים חדשים. מה את יודעת, היא אכלה אפילו ריבת בצל.

קפה בחורש
מיכאל 36, כפר ביאליק
טלפון: 8723565 – 04