ביקרנו ב״לורנץ ומינץ״, פנינה קולינרית והיסטורית״ הממוקמת באחד המקומות היפים בעיר, נווה צדק. השכונה ההיסטורית שהוקמה בסוף המאה ה-19 מכילה בתוכה אוצרות ופניני תרבות שמספרים את סיפורה של המושבה ״תל אביב״.
צהרי יום חמישי, רחוב שלוש בנווה צדק בואך דרך יפו, היכן שהבריזה מהים מורגשת קלות, אנחנו חולפים על פני השער לנווה שכטר וכמעט ניתן שלא לתת את הדעת על ההתרחשות בפנים. כמה צעדים לחצר מגלים לנו תכונה מפתיעה על דק העץ המוגבה, עם קולות דיבור וצחוק ונקישת סכו״ם, ואנחנו נמלאים תחושת גאווה על שגילינו גן סודי, ליודעי חן. מבטי נח על הבוגונוויליה בגוון ורוד בוהק המשתרכת מהקיר, צמח כזה מטפס על הבניין המשותף שאנחנו גרים בו, ומיד מעלה אצלי תחושה נעימה של בית. המארח מושיב אותנו ובאימפולס של רגע (חולשה שלי, מודה), בלי להמתין לתפריט, אנחנו מזמינים לפני הכל מנת קרמשניט, כדי לנחות ולהירגע ולהחזיר לעצמנו קצת אנרגיה אחרי ההליכה מהים. הוא מתגלה כמנה נפלאה - שכבות קרם שמנת נימוח ארוז ברצועות בצק עלים קראנצ׳יות דקיקות, עליהן נמזג בנדיבות רוטב ריבת חלב. לא מדובר בשילוב מסורתי, אך מתברר שזה דוקא שידך נהדר.
להתענג על קרוק מדאם בגן הסודי
עכשיו כשבצלחת נותר רק רמז לריבת החלב ורמות הסוכר חזרו למוטב, אפשר לשים לב לפרטים נוספים בחלל, בעודנו ממתינים ברוגע לארוחת הבוקר... החצר מוצלת היטב הן תודות לקירות מבנה האבן ולצמחיה והן לשמשיות שפזורות על הדק, הצבעים השולטים, ירוק, חום, כחול ולבן, משרים אווירה נינוחה, הכלים על השולחנות יפים ומגוונים, בסגנון הקורץ לרטרו, עם סכו"ם נחושת. מרבית החלל נמצא בחוץ ויש גם אזור ישיבה בפנים, מעט סולידי ושקט יותר, עם בר ויטרינה, רצפה מצוירת, מראה גדולה וטפט ציורי צמחים.
לעיקרית בן זוגי בוחר באחת ממנות הדגל של המקום, קרוק מאדאם. זהו מעין פרנץ' טוסט ממולא גבינה, עם ביצי עין מעליו. כאן מדובר בטוסט ענק של לחם חלה נפלא תוצרת המקום, שמקבל טוויסט עם מילוי, נוסף על מוצרלה ופרמז'ן, גם של פטריות וקרם כמהין. כל התענוג הקצת מושחת הזה מוגש עם סלט קטן ועלי לומר, מדויק, של חסה ונגיעות שרי ברוטב ויניגרט חרדל, עם תערובת קלוייה של זרעים ואגוזים.
אני מזמינה רביולי שחור במילוי ארטישוק ירושלמי על מצע קרם כרובית עם עגבניות צלויות, קונפי שום ומרווה. המנה עשירה, מילוי הרביולי נדיב ומאפשר לארטישוק הירושלמי, שיש לו טעם דומיננטי ומיוחד לו, לדבר בלי להעפיל עליו עם טעמים אחרים. קרם הכרובית אוורירי ועשוי היטב. במנה ניכרים חומרי גלם איכותיים ומחשבה קולינרית יצירתית שהגתה שילוב לא שגרתי. למקרה שתהיתם, מה שנותן לרביולי את צבעו השחור הוא אבץ.
כשמינץ פגש את לורנץ
לורנץ ומינץ הוא מיזוג בין שמו של בית הקפה האגדי ״לורנץ יפו״ שפעל כאן עוד במאה ה-19 על הדרך בין יפו לירושלים (בית הקפה הגדול ביותר בפלשתינה), לבין שם המשפחה "מינץ" של בני הזוג המנהלים את המקום (אגב, בעיני השם הוא הברקה). נילי אחראית על הצד הקולינרי ואורי - על התפעול. הם גרו מספר שנים בחבל בורגונדי בצרפת, שם אורי שיחק בליגת הכדורסל ונילי השתלבה במטבחים מקומיים. כששבו לארץ הם התיישבו בעמק יזרעאל, ולימים הקימו אולם אירועים בבית לחם הגלילית שנודע מפה לאוזן. לכאן הגיעו במקרה, בחגיגת בר מצווה של אחיין שהתקיימה בקומה העליונה של נווה שכטר. הם התאהבו במקום וראו בו הזדמנות, עד ששיפצו אותו ופתחו את בית הקפה בגלגולו הנוכחי, שגם מספק שירותי קייטרינג לכל האירועים המתקיימים במתחם.
את ארוחת הבוקר אנחנו מלווים בקוקטייל של קאווה תפוזים ממנו אני נהנית מאד. לעתים קרובות אני נמנעת מהזמנת קוקטיילים במסעדות, מחשש לטעמי לוואי של מיצי פירות מעובדים. כאן תפריט המשקאות הוא פשוט מאד ונבנה על טהרת הטבעי – מיץ תפוזים סחוט במקום, קוקטייל, תה שחור או נענע, קפה. תפריט כלבבי.
על שלושה דברים עומדים החיים
לקינוח (אל תגלו שכבר אכלנו אחד), אנחנו חולקים עוגת שוקולד פאדג' עם קצפת וזיקוקים ליום ההולדת. עוגת הפאדג' עשירה מאד וגדושה שוקולד איכותי, ממלאת את הפה בעונג עם כל נגיסה. לצד הקינוח אנחנו שותים תה נענע, לאיזון המתוק, כהרגלנו בקודש.
"על שלושה דברים עומדים החיים: אוכל טוב ומשביע, אמנות מרוממת הנפש, שביעות רצון וסיפוק רוח", מתנוסס הכיתוב על פוסטר קיר לצד בית הקפה, הומאז׳ לתקופה בו קפה לורנץ אירח טמפלרים וקצינים בריטים ואף את ש״י עגנון. הגלגול הנוכחי של המתחם עם נווה שכטר, מרכז תרבות ואמנות יהודית עכשווית, המקיים תערוכות בגלריה, הופעות בחצר וקורסים בתחומי הרוח, לצד בית הקפה לורנץ ומינץ, מחזיר עטרה ליושנה ומקיים את ההבטחה מפעם.
לורנץ ומינץ, ארוחות בוקר לאורך כל היום וקינוחים, לחובבי אוכל חלבי מענג עם הקפדה על חומרי הגלם. כשר חלבי, מונגש לנכים.
