Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> רובינשטיין נתניה

רובינשטיין נתניה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"שתי מחבתות ברזל לוהטות, באחת שתי קוביות עבות של פילה עגל עשוי מדיום, עם מעטפת צרובה כנדרש ופנים אדמדם-עסיסי, ובשניה נתח אנטרקוט משוייש ושופע מיצים, ולידן פירה תפוחי אדמה נימוח וירקות צלויים על הגריל..." שפרה צח מגיעה לבית המקדש של אוהבי הבשר באשר הם - רובינשטיין בנתניה. היה משובח, טעים ועם ציפייה לפעם הבאה

"החוצה, החוצה, הנפש נכספת / אל השום, הבצל והצנון והלפת" חרז אלתרמן במחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר. וגם אצלנו קורה לפעמים שהנפש נכספת, אך לא אל הצנון והלפת אלא יותר לתוצרת הלול והרפת. או, אם נפסיק להתפייט – בשר! תנו לנו בשר! כי אנחנו, בשביל סטייק טוב מוכנים אפילו לצאת מאיזור הנוחות שלנו ולהגיע עד המתחם הקולינרי של פולג, שם שוכנת 'רובינשטיין', ושם, אנחנו כבר יודעים, נוכל להשביע את התיאבון הבלתי מתפשר.

"מסעדת קצבים" – בדיוק מה שזה אומר


ברובינשטיין אין חכמות. "מסעדת קצבים", הם קוראים לעצמם. ישר ולעניין. חלל גדול עם ריהוט עץ, ויטרינה בכניסה ובה תצוגת נתחים מרשימה, קצביה צמודה שמתמחה בבשר לבן, למי שבז'אנר, ומבחר גדול של מנות בשר בקר ועוף למי שלא, ולקוחות קבועים שחוזרים ומגיעים כבר יותר מעשר שנים. כי יש כאן מנות לכל סגנון וטעם: החל מחזה עוף ושניצל, דרך המבורגרים בסגנונות שונים, השילוש הקדוש פילה-סינטה-אנטרקוט וכלה בפלטות קצבים אימתניות, עם קילו בשר ומעלה על פלנצ'ה לוהטת ושלוש תוספות לבחירה – אתגר מענג לקרניבורים מתקדמים.

לפרוטוקול נציין שיש גם סלטים, דגים ופסטות לטובת המתנזרים מבשר. אבל אנחנו פה בשביל הדבר האמיתי. למרבה המזל, שעת בואנו כוונה ל"זמן המשפחות" - שעת ערב מוקדמת ורגועה יחסית, אחרי העומס של שעות הצהריים שמספקת ארוחות עסקיות מלאות במחיר אטרקטיבי לעובדי הסביבה, ולפני שהמסעדה עוברת למתכונת של דיל-לילה, שקורץ לבליינים עם נשנוש לילי במחיר מוזל. כך שאנחנו מרשים לעצמנו לקחת את הזמן ולשקול ביסודיות את האפשרויות, מרככים את ההתלבטות עם לגימה איטית של "מרלו" ירדן.

בשר עם בשר, אבל גם סלט אחד


"תסמכו עליי" נחלצת לעזרתנו יובל, המלצרית היעילה והמועילה שתלווה אותנו לאורך הארוחה, ומכאן ואילך הדברים מקבלים תנופה וכיוון. "סטייקים", פוסקת יובל לגבי העיקריות, כשהיא מבינה שפנינו לבשר, וממליצה להקדים להם פטה כבד וקרפצ'ו, שגם הם חלק ממנות הדגל כאן. רק סטייה אחת הרשינו לעצמנו ממצעד הבשרים: סלט אגסים ורוקפור האהוב עלינו, שמשחק על ניגודי מרקמים וטעמים – עלי חסה ורוקט רעננים-מרירים, אגסים מבושלים ביין אדום, גבינת דנה-בלו חריפה, ויניגרט צ'ילי חמוץ-מתוק-חריף ובזיקת בצל קריספי מעל. לחם הבית הטעים שמוגש איתו מלווה בהצלחה גם את הקרפצ'ו – פרוסות אדמדמות של בשר סינטה נא, בתיבול מינימליסטי של שמן זית וחומץ בלסמי מיושן, שמדגישים את הטעם הנקי של הבשר.

גם פטה הכבד חוסל ביסודיות, עובדה ראויה לציון בגלל ממדיהן הנדיבים של המנות. אבל הוא היה כל כך טעים שאי אפשר היה להפסיק לנשנש ממנו. הסוד, כך מסבירים לנו, הוא בכך שהוא נטחן לפני האפיה, מה שמקנה לו מירקם חלק ואוורירי. הוסיפו לזה טוסטוני בריוש וריבת עגבניות שרי עם עשבי תיבול, ותקבלו שילוב מנצח.

טייק לסטייק


ואז העיקריות: שתי מחבתות ברזל לוהטות, באחת שתי קוביות עבות של פילה עגל עשוי מדיום, עם מעטפת צרובה כנדרש ופנים אדמדם-עסיסי, ובשניה נתח אנטרקוט משוייש ושופע מיצים, ולידן פירה תפוחי אדמה נימוח וירקות צלויים על הגריל, ואנחנו חותכים נתח מכאן ושולחים מזלג לשם ונהנים מכל ביס. רק לרטבים המוצעים – מרסלה פטריות לפילה ושמנת-פלפלת לאנטרקוט – אנחנו פחות מתחברים. ושוב יובל קולטת אותנו ושולחת לעברנו רוטב צ'ימיצ'ורי שמתאים יותר לטעמנו.

ורק בסעיף הקינוח אנחנו לא צריכים שום עזרה. כמו תמיד, תה נענע בשבילי וקרם ברולה בשבילו. הכי יציב, טעים ומספק. ממש כמו רובינשטיין עצמה.