ברוניתא זכרון יעקב

"ממרח עדשים כתומות אלוהי – לא הפסקנו לטבול בו את הלחם שהוגש עם המנות הראשונות עד שפחדנו שהמטבלים האחרים יעלבו אבל באמת שלא הייתה ברירה..." ברוניתא הישראלית של השפית איילת ציוני מוסיפה המון קסם למושבה הציורית זכרון יעקב. חגית גרוס חזרה עם טעם של עוד, עוד מהמוזיקה הישראלית שברקע, עוד מהאווירה הנוסטלגית והפסטורלית, ועוד מהאוכל המצוין

לברוניתא הגענו בערב גשום וקריר של סוף פברואר. הכניסה המרשימה מתחילה משדרת הפיקוסים המרכזית בזכרון יעקב שאם תרצו או לא, זורקת אותך למחוזות כפריים של ארץ ישראל היפה של פעם. וכך בדיוק ממשיכה הכניסה לברוניתא. מתחם חיצוני גדול יחסית משובץ בשולחנות וכיסאות שמן הסתם היו ריקים באותו ערב בשל תנאי הקור מסביב, עיצוב כפרי של מדפי ספרים ושלל חפצי נוי וצמחיה. הרבה צמחיה. המבנה עצמו הוא שחזור למבנה המקורי של אורוות הברון רוטשילד שנבנו בשנת 1880. אך נדמה כי מרגע שאיילת, בעלים ושפית המקום נגעה בו – הוא קיבל נשמה יתרה.

דחפנו קלות את דלת העץ הכבדה ונכנסנו לתוך מתחם המסעדה הפנימי שגילה מגוון גדול במקומות ישיבה. שולחנות המתאימים לזוגות לצד שולחנות וספסלי עץ רחבים המותאימים למשפחות ולקבוצות גדולות. יש גם חדרים לאירועים פרטיים אך נגיע אליהם עוד בהמשך, סבלנות.

ואז הוא הגיע - ממרח העדשים הכתומות...

פצחנו במנות הראשונות. טעימה ממגוון הסלטים תוצרת ידיה המבורכות של איילת כשלכל אחד מהם טוויסט משלו: סלט עדשים שחורות עם משמשים מיובשים ופטרוזיליה מתובל בהרבה לימון שהעניק לו חמצמצות מרעננת; בורגול עם רימונים ופטרוזיליה; סחוג חריף תוצרת ביתית כמובן; ממרח עדשים כתומות אלוהי – לא הפסקנו לטבול בו את הלחם שהוגש עם המנות הראשונות עד שפחדנו שהמטבלים האחרים יעלבו אבל באמת שלא הייתה ברירה. היה גם אורז מלא עם שבבי שקדים, גרעיני חמנייה, בצל וזרעי כוסברה וטבולה ברוניתא שזה בעצם בורגול גס עם עשבי תיבול וחמוציות אבל אין ספק שממרח העדשים הכתומות בלט מעל כולם.

ניצלנו את ההפוגה מהמנות הראשונות כדי להציץ בחדרי האירוח הפרטיים. גילינו מרחבים נעימים ואינטמיים שבמרכזם שולחן מלבני גדול ורחב שמסביבו כיסאות וריהוט שנותן לך הרגשה כאילו אתה מתארח בסלון של הברונית. אחד החדרים, הגדול מבין השניים, מאובזר במערכת הקרנה ביתית משוכללת המאפשרת גם אירוח כנסים ואירועים.

הטוויסטים של ברוניתא

חזרנו לשולחן לגלות שהמלצרית החיננית הספיקה להביא אליו את המנות העיקריות. בשלב זה קצת הצטערנו שהתנפלנו על ממרח העדשים וחיסלנו אותו עד תום, אבל התנחמנו בקוביות כתף בקר עם ערמונים, שום ובצל ברוטב בלסמי, שום וקארי. הבקר היה עשוי בדיוק במידת העשייה המתאימה. הרוטב נסח על המנה ארומה קלילה ומאוזנת שנתנה הרגשה שיד בוטחת של שפית מנוסה יודעת היטב מה היא עושה. לצדו הונחה גם מנה מופלאה של סטייק פרגית צלוי ברוטב צ'ילי מתוק, קארי ודבש וגם פה אפשר לזהות את הטוויסט המיוחד שהקארי מעניק למנה והופך אותה מסתם נתח פרגית פשוט לפרגית בטעם ביתי, המתמוסס בפה, טעים ומגרה כבר מהמבט הראשון.

איילת התעקשה שנטעם גם מ'לירי טבעוני' שכשמה כן היא, מנה ביתית טבעונית של פטריות, חצילים, כרוב ובצל עטופים בטחינה וצנובר ומחזירה למנות הטבעוניות את כבודן האבוד. וכך המנות בברוניתא גילו לנו את הסוד שנאמר ללא מילים: מנות מוקפדות מאוד, לא מתיימרות ולא מתומחרות גבוה מידי, מתאימות בדיוק לחיך הישראלי, פשוטות אך עם טוויסט מתוחכם שגורם לך לרצות לחזור שוב, לאכול אותן ולהיזכר בטעמים מתוצרת ביתית ייחודית.

טריו מטורף לסיום

לקינוח כשחשבנו שלא נוכל להיות מופתעים שוב – טעינו. שלוש מנות מטריפות הונחו לפנינו באופן שהקשה עלינו להישאר אדישים למראן ולטעמן. פגשנו את 'שוקולד פררו רושה' שמורכב משכבות של נוגט קריספי, קרם שוקולד בלגי ציפוי גנאש פררו רושה, ומעליו טוויל של שוקולד מריר, 'סושי קוקוס' אלוהי שלא יעזור כמה אתאר אותו זה משהו שאתם חייבים לטעום בעצמכם (כן, זה טעים כמו שזה נשמע!) ולמקפידים על הבריאות כדורי טחינה וחמאת בוטנים המתפצפצים בפה ומותירים טעם של עוד.

את כל היופי הזה ליווה פלייליסט ישראלי עכשווי בשילוב רוק של שנות ה-90 שזרק אותנו לימים של ישראל היפה של פעם. אנחנו כבר מתגעגעים... גם לישראל היפה של פעם וגם לברוניתא.