פיאצה תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הניוקי היו גדולים במיוחד ונימוחים להפליא, והיו מצוינים בפני עצמם וגם בליווי רוטב השמנת, הפטריות והערמונים, שהעניקו טעם עמוק, מעודן ומלטף. ניוקי עשיר ומענג, שעטף את הפה בטעם של עוד...". ליאור פנחסי מגיע לפיאצה תל אביב ומגלה מקום המציע אווירה כפרית-ביתית בלב העיר הגדולה, אוכל איטלקי טוב המתכתב עם רומא וקינוח אחד שפשוט אסור לפספס!

יעל לא הפסיקה לעשות לי פרצופים. "באתי במיוחד מחיפה לתל אביב לבלות איתך את יום העצמאות, אז מה לעזאזל אנחנו עושים בבית?" "רילקס, בת דודה שלי, כבר דאגתי לנו לבילוי מושלם. דיזינגוף 99 מחכה לנו!", עניתי לה. "השתגעת? עם כל הכבוד לסרט המיתולוגי הזה, ראיתי אותו כל יום עצמאות. זהו, מיציתי". "אז זהו, שאני התכוונתי למשהו אחר דווקא. בואי לפיאצה בדיזינגוף 99 ונטעם קצת איטליה, מתאים?"

פסטורליות בלב האורבניות


חלל פנימי אינטימי ונעים עם חלונות המשקיפים לרחוב, רחבה גדולה ויפה בחוץ במעין חצר פנימית עם מזרקה קטנה, המון צמחייה וירק, שולחנות עגולים, מפות משובצות... ברגע שנכנסנו והתיישבנו בחצר, הקסם הכפרי עטף אותנו, ובקלות יכולנו לחשוב שאנחנו יושבים עכשיו בלב כיכר איטלקית ירוקה, אבל מבט אחד על רחוב דיזינגוף ההומה החזיר אותנו למציאות. שגם היא סבבה. בקיצור הבנו שאם כבר "להזדנגף", כמו שאמרו פעם, אז בחרנו את המקום המושלם שמשלב בו את הכול. גם תל אביב וגם איטליה. ואז מה אם זה יום העצמאות? עצמאות זה חופש ואיטליה זה הכי חופש שאנחנו מכירים.

לגור אתו


עוד לפני שהתחלנו לאכול, יעל הייתה כבר כולה חיוכים וידעתי שלקחתי אותה למקום הנכון. הרמנו לחיים עם כוס יין לבן יבש ארומטי, רענן ומצוין של סוביניון בלאן מסדרת ירדן של יקבי רמת הגולן – לי, וקוקטייל מוחיטו דובדבני אמרנה מתקתק-חמצמץ ונהדר – לה.

בזמן שעיינו בתפריט, איתי שפירא, הבעלים והמנהל של פיאצה שהסתובב בין השולחנות, סיפר לנו שאת התפריט הבנוי על טהרת המטבח האיטלקי הקלאסי ומושתת על שימוש בחומרי גלם איכותיים המיובאים מאיטליה, בנה השף שי דוברלו, לשעבר השף של סושיאל קלאב. מאז שי כבר עזב לברצלונה, אבל התפריט עדיין שלו, כמו גם הצוות שהביא. הופתענו מהמחירים הנגישים, ואיתי הסביר לנו שזה הרעיון מאחורי פיאצה. ליהנות מאוכל טוב במחירים שפויים ובאווירה ידידותית ולא פלצנית. ממקום שתוכל להרשות לעצמך להגיע פעמיים בשבוע, לאכול פסטה ויין ולהרגיש בבית. ממש כמו בשיר הנושא של דיזינגוף 99, לגור אתו...

כשקלמרי וחצילים נפגשים


פתחנו עם פיצטה כמהין, אחת ממנות הדגל בפיאצה. מעין פיצה אישית, העשויה מבצק דק וקריספי שמכינים במקום מקמח איטלקי (כמו את כל הפיצות והפסטות), ועליו המון קרם כמהין דומיננטי, ביצה חצי קשה וצנונית. מנה שונה ומקורית לאוהבי כמהין בעיקר. הביצה הקרה הוסיפה משחקי חום-קור שובבים בחך.

לצד הפיצטה, חלקנו גם קלמרי צרוב על הפלנצ'ה, טבעות וראשי קלמארי עסיסיים שהוקפצו ביין לבן עם ציר סרטנים והוגשו במידת עשייה טובה. לצדם, כיכב במנה גם קרם חצילים וצ'ילי חריף, שהתגלה כשיחוק של ממש. טעם החצילים הפיקנטי היה דומיננטי אמנם, אבל לא השתלט על המנה, אלא השתלב נפלא עם הקלמרי, למנה מיוחדת ונהדרת.

בונג'ורנו פרינצ'י-פיצה


לעיקריות, היה לנו ברור שנלך על הקלאסיקות האיטלקיות האהובות, פיצה ופסטה. את הפיצה פפרוני חיסלנו במהירות מסחררת. כי אי אפשר לטעות עם בצק טוב הנאפה בתנור לבנים, רוטב עגבניות עשיר, מוצרלה נהדרת, פלפל קלוי וכמובן הכוכב הבלתי מעורער של הפיצה – הנקניק הסיציליאני החריף, שעיטר בנדיבות את הפיצה המפנקת והפיקנטית במידה.

אבל עם כל אהבתנו לפיצה, מנת הניוקי עם הערמונים ופטריות הפורצ'יני ניצחה אותה. הניוקי היו גדולים במיוחד ונימוחים להפליא, והיו מצוינים בפני עצמם וגם בליווי רוטב השמנת, הפטריות והערמונים, שהעניקו טעם עמוק, מעודן ומלטף. ניוקי עשיר ומענג, שעטף את הפה בטעם של עוד. ברור לגמרי למה זוהי גם אחת ממנות הדגל במסעדה.

מתוקה שלי


כדי לסגור את הארוחה במתיקות, החלטנו להתפנק עם שני קינוחים. הראשון, הטירמיסו, לא הפתיע. קלאסיקה איטלקית פשוטה וטעימה. מנה נדיבה, מרקם קרמי מפנק וטעם עשיר. עוגת הגבינה כבר הצליחה להפתיע אותנו ממש. העוגה האפויה, שהגיעה עם סירופ דובדבני אמרנה, הייתה אחת מעוגות הגבינה הטובות שיצא לנו לטעום. מתוקה במידה הנכונה, קטיפתית ויחד עם זאת אוורירית ולא כבדה. פשוט להתענג על כל כפית. אהרוני כבר גילה אותה לפני מספר שנים כשהכתיר אותה בכתבה לחג שבועות בין עשר עוגות הגבינה הטובות ביותר. אבל לא צריך תירוץ מיוחד כמו שבועות כדי ליהנות מהעוגה הזו.

כיף שהטעם הזה נשאר איתנו כשיצאנו לטיול קטן בדיזינגוף. עברנו ליד מה שהייתה כיכר דיזינגוף, הפיאצה המיתולוגית שכבר שינתה את פניה, וחשבנו שטוב שיש לנו את הפיאצה שלנו, פנינה איטלקית מתוקה בלב העיר.