ג'פניקה רחובות

"לקחנו מקאו פירות ים – אטריות אודון מוקפצות בקארי ירוק וחלב קוקוס, עם שרימפס, קלמארי וברוקולי נגיסים, פטריות שמפיניון, בצל ירוק, בזיליקום וכוסברה, שביחד עם הקארי נותנים למנה טעמים "ירוקים" מאוד, ובשביל הקראנץ' - בוטנים קלויים..." גיא סופר-זמרני מגלה שלא חייב לטוס אלפי קילומטרים בשביל להנות מהטעמים, מהצבעים ומהניחוחות של המזרח הרחוק - ג'פניקה, בפארק המדע ברחובות, היא פינה אסייתית קסומה ומרתקת

"יש לנו בייביסיטר להערב" הודיעה האישה, מה שהוביל להתארגנות מהירה שלה על עקבים ולהכרזה נוספת "אני לא מתכוונת לנסוע עד לתל אביב", היא פסקה, "יש מספיק מסעדות ברחובות, עם חניה קרובה ואוכל טעים." אז נסענו לפארק המדע, וממש בכניסה תפס את עינינו הסניף החדש של ג'פניקה, שהוקם על חורבות קינג ג'ורג' לפני חצי שנה. אני אוהב מוקפצים, היא אף פעם לא אומרת לא לסושי, חניה מצאנו ממש מעבר לצומת, והיות והגענו אחרי שבע בערב היא גם הייתה בחינם.

מארחת חיננית הכניסה אותנו והושיבה אותנו בשולחן נעים, מול החלון הגדול הצופה אל הרחוב. התפריט החדש של הרשת, שסניף רחובות הוא הסניף הראשון אליו הוא הוכנס, כאילו נבנה בשביל משפחות או קבוצות הכוללות גם אנשים עם מגבלות קולינריות. יש בה סימון מיוחד למנות חריפות, מנות צמחוניות ומנות ללא גלוטן, הפניות ברורות למנות שניתן לטבען, תפריט ילדים (במסעדה אסייתית!) ואפילו שורה מודגשת בתפריט הסושי, המציינת כי הוא אינו מומלץ לנשים הרות. חוץ מזה יש מנות ראשונות, מרקים, ווק וגריל, תפריט סושי מגוון מאוד ותפריט אלכוהול שישמח לבב אנוש, והכל בטווח מחירים סביר מאוד. הצצנו בתפריט ואשתי, שצברה קילומטרז' מכובד במזרח הרחוק, נזרקה מיד לפרץ נוסטלגיה שנמשך ערב שלם.

הדרך לחופי תאילנד עוברת בסלט

התחלנו עם שני סלטים תאילנדים: סלט נאם טוקי ניאה שכלל פרוסות בקר מוקפצות, שבבי אורז (שנראים ומרגישים כמו פסטה מגולגלת), עגבניות שרי, בצל סגול, בצל ירוק, כוסברה ועלי נענע שהעניקו לו טעם מודגש של עשבי תיבול, שום וטבעות צ'ילי אדום בשביל העקצוץ הפיקנטי, ורוטב חמצמץ-מתקתק של תמרינדי, ליים וסויה מתוקה. סלט יאם גאי קצת הזכיר סלט ירקות סטנדרטי, עם חסה אייסברג, נבטים, עגבניות שרי, סלרי, בצל סגול, בצל ירוק ועלי נענע וכוסברה, אבל עם טוויסט תאילנדי שכולל אטריות שעועית שקופות, שרימפס שמנמנים, טבעות צ'ילי אדום ורוטב ליים, צ'ילי ויוזו, שנראה תמים בהתחלה ואז מתגנב ונושך אותך בחריפות. "אתה זוכר שישבנו במסעדה הזעירה ההיא בבנגקוק ואכלנו את הסלט החריף אש ההוא, והוא היה כל כך חריף שזה כאב בלשון, וכל כך טעים שאי אפשר היה להפסיק לאכול?" נאנחה האישה. מבחינתנו, העובדה שאפשר למצוא את שילוב הטעמים החמוץ-מתוק-חריף, האופייני כל כך למזרח הרחוק, כאן ברחובות, ממש קרוב לבית שלנו, ולא באיזה מזנון תאילנדי, היא בגדר בשורה משמחת במיוחד.

המשכנו לסושי. רול של ספייסי טונה, עטוף באבוקדו, סטנדרטי ומוצלח, ומתפריט הספיישלים – וול סטריט. סלמון, סלמון מעושן וגבינת שמנת – שילוב שהולך בדרך כלל על בייגל, כפי שציינה אשתי המופתעת – הוכיח את עצמו גם כרול סושי, עם תוספת של מלפפון ואבוקדו, ציפוי פנקו בזיליקום קראנצ'י, שמחדש בטעם ובמרקם, ומיונז בזיליקום שמכינים פה במקום.

קלאסיקה מודרנית מזרחית

בבואנו לבחור מהמנות העיקריות החלטנו לחלוק מנת ווק אחת ומנת גריל אחת. מהווק, לקחנו מקאו פירות ים – אטריות אודון מוקפצות בקארי ירוק וחלב קוקוס, עם שרימפס, קלמארי וברוקולי נגיסים, פטריות שמפיניון, בצל ירוק, בזיליקום וכוסברה, שביחד עם הקארי נותנים למנה טעמים "ירוקים" מאוד, ובשביל הקראנץ' - בוטנים קלויים. אני אוהב לקחת מנות עם פירות ים – זה טעים, לא משמין, ומאפשר לי לשחק עם האוכל. אבל המנה הזו יכולה להגיע גם עם ירקות, טופו, עוף או סלמון. את הקארי הירוק אפשר להחליף בקארי אדום, ואז המנה נקראת צ'אנג מאי ואמורה להיות חריפה אש.

ממנות הגריל בחרנו קלאסיקה מודרנית של עוף חמוץ מתוק. קיבלנו מנה יפה להלל, שכללה כדורי עוף שחמחמים, פלפלים ירוקים, צהובים ואדומים, פטריות, בצל סגול, אננס צהבהב ובוטנים, שהקיפו כיפה לבנה של אורז מאודה. לאישה המנה הזו הזכירה מנה קלאסית שנהגה לאכול במסעדה סינית בחיפה אי-אז בשנות השמונים, כשאוכל אסייתי אמיתי היה בגדר חלום רחוק במחוזותינו. בסוף לקחנו עוד אחת בטייק אווי.

כתום-לבן-מתוק

מתפריט הקינוחים בחרנו ללכת לכיוון היותר טרופי והפחות שגרתי ולקחנו משהו שנקרא פינוק מנגו ושוקולד לבן. זו כיפה של קרם שוקולד לבן קפוא, עוטף קרם מנגו, מצופה ברוטב מנגו, וכל העונג החמצמץ-מתקתק הזה מעוטר בכדורי קראמבל. "בהודו" שחה האישה, כבר מנומנמת מכל הטוב האסייתי הזה, "אתה שוכב על החוף והודיות נושאות סלי פירות על הראש כורעות לידך וחותכות לך מנגו, פפאיה ואננס. אבל בלי השוקולד הלבן".

לקחנו גם שתי חליטות, אחת של תה סיני עם דובדבן שחור, ואחת של קקאו וג'ינג'ר, ללא קפאין. הן הגיעו בקנקני תה לוהטים, שחורים, פחוסים, כבדים ומכוסי קוצים, שנראים קצת כמו קיפוד עצבני, אבל הטעם והניחוח – נהדרים. "אנחנו צריכים לנסוע שוב למזרח", אמרה האישה בדרכנו לאוטו. עכשיו כל מה שאנחנו צריכים זה למצוא בייביסיטר לתקופה יותר ארוכה מערב אחד.