רביבה וסיליה רמת השרון

"בצק דקיק עד שקיפות, מקופל לכיסונים בגודל שמתאים לחיסול בביס אחד, במילוי ארומטי של פטריות וכרישה, בוזקים גזיזי עירית וטובלים ברוטב שמנת עם תרמילי אפונה טריה, שמוסיפים להם צבע ורעננות..." רביבה וסיליה ברמת השרון התחיל כבית קפה קטן ושכונתי לפני שלושים שנה, והיום מדובר במוסד קולינרי מוכר ואהוב. שפרה צח והבת בארוחה שכולה עושר של טעמים ומרקמים. נרשמה גם נוכחות של "אנג'לינה" אחת!

"איך כל-כך מלא פה בסתם יום של חול?" מתפלאת הבת שלי", "זה?" צוחקת מאי, המלצרית שלנו, "זה עוד נקרא רגוע. אנשים פשוט אוהבים לבוא לפה". האמת, אפשר להבין למה. מה שהחל לפני למעלה מ-25 שנה כקונדיטוריה, גדל במרוצת השנים למסעדה שהפכה למוסד, אך עדיין מצליחה לשמור על האופי השכונתי הנינוח והמזמין. עושה רושם שכולם מרגישים כאן בבית. וכך בשולחנות סביבנו נצפים: צוות בפגישת עבודה על קפה ועוגה, זוג צעיר רוכן על צלחת פסטה משותפת, משפחה עם ילדים קטנים ששמחים לדפי הצביעה שמוצעים להם עד שיגיעו השניצלים, וחבורת נערות שחוגגות עם הרבה מתוקים את יום ההולדת של אחת מהן. ואנחנו? בסוג של זמן איכות משותף, רגע לפני שהיא תחזור לאוניברסיטה ולדירת הסטודנטים שלה.

מפרגנים לצמחונים

לכבוד האירוע היא אפילו מסכימה שננסה את תפריט הקוקטיילים של הקיץ. אז אנחנו משיקות כוסות עם מרגריטה תות קלילה בשבילה ו"פאלומה" מריר-מתוק בשבילי ומתחילות להתעמק בתפריט. כאות הזדהות עם הצמחונות שלה אני מחליטה לוותר הפעם על בשר, למרות שהמנה הכי פופולארית פה היא "סלט חדש", ובה נתחי חזה עוף בגריל, עלי חסה ופלחי ירקות שורש, כשכל זה עטוף ברוטב חרדל ודבש ומעוטר בקרעי טורטיה. אבל זה לא שאנחנו מקופחות, חלילה. התפריט כאן ידידותי גם לצמחונים ולטבעונים, כך שלאחר התדיינות יסודית עם מאי אנחנו נסגרות על ארנצ'יני ופוקצ'ה לראשונות וטורטליני פטריות ולביבות בטטה לעיקריות. "בלי סלט?" שואלת מאי באכזבה, "אתן חייבות לנסות את אחד הסלטים שלנו". וכך מתווסף לו גם סלט הבית לרשימה. המחירים, אגב, סבירים בהחלט: 45-55 לראשונות וכ-60-70 למרבית העיקריות, אלא אם תתעקשו על פילה בשר או דג, ואנחנו, כזכור, ממש לא שם.

הקו החם למנות ראשונות

השרות ברביבה וסיליה מהיר ויעיל, ותוך זמן קצר נוחתות על שולחננו שתי הראשונות שלנו. קודם כל אנחנו מטפלות בארנצ'יני, שלא יתקררו חלילה. שלושה כדורי אורז, מטוגנים עד פריכות מבחוץ ורכים-נימוחים מבפנים, חובקים מילוי של גבינת מוצרלה וטובלים ברוטב עגבניות חמאה. בוצעים חתיכה מהפריך-נימוח הזה, עם הגבינה שניתכה בתוכו, משכשכים ביסודיות ברוטב ו-הופ לפה. אחרי שלא נשארה אפילו טיפת רוטב בצלחת, אנחנו מתפנות אל הפוקצ'ה המפוארת – מאפה ביתי חמים וזהוב, שחלקו העליון מעוטר בנדיבות ב"קוויאר" חצילים, גבינת מנצ'גו, עלי רוקט ורוטב בלסמי מצומצם. עם כל פרוסה ממנה נפתח החיך אל שילוב הטעמים: הגוון המעושן של החציל הקלוי, החריפות הקלה של המנצ'גו, מרירות הרוקט והחמוץ-מתוק של הבלסמי.

סלט של מחמאות

טובות לא פחות היו העיקריות שלנו. הטורטליני היא אמנם מנה לא גדולה, אך עשויה במדויק: בצק דקיק עד שקיפות, מקופל לכיסונים בגודל שמתאים לחיסול בביס אחד, במילוי ארומטי של פטריות וכרישה, בוזקים גזיזי עירית וטובלים ברוטב שמנת עם תרמילי אפונה טריה, שמוסיפים להם צבע ורעננות. קציצות הפראסה, שהן אחת ממנות הדגל הצמחוניות של המקום, נושאות אופי ביתי יותר: עדינות אך מוצקות, כמעט הייתי אומרת בשרניות, עם רוטב יוגורט שחמצמצותו מחמיאה לטעמן הבצלי, והן מלוות בתבשיל של אורז רגיל ואורז בר.

ואז הגענו סוף-סוף לסלט הבית, שחיכה כל העת בסבלנות שנגלה אותו. הגירסה של רביבה וסיליה לשילוב הקלאסי של חסה-פרי-גבינה-אגוזים כוללת כמה סוגים של חסה, אגסים טריים ואגסים מבושלים ביין, גבינת רוקפור ואגוזי מלך, רוטב ויניגרט וגילוחי פרמזן מעל, וכל אלו משתלבים יחד להרמוניית טעמים נהדרת.

"אנג'לינה" קפצה לביקור

"לכי לבדוק את ויטרינת הקינוחים" ניסיתי לפתות את הבת שלי, בניסיון להפריד בינה ובין הסלט. אבל היא, מתוחכמת שכמותה, קודם חיסלה את הסלט עד תום ורק אז ניגשה לבחור לנו מתוק לסיום. הלכה ונעלמה. רק כשניגשתי בעצמי אל המעדניה, שמלבד הקינוחים מוצגים בה למכירה גם לחמים, עוגות, עוגיות ומטבלים שונים, הבנתי את הבעיה. כי לכי תכריעי בין טארטלט שקדים פריך במילוי קרם ליים ובזיליקום, טאטרלט פירות יער מעוטר בנטיפות מרנג וסורבה, אקלר פירות יער וקרם פסיפלורה או פנקוטה הדרים על מרמלדת פירות אדומים. בסופו של דבר נפלה הבחירה על מאפה "אנג'לינה" מבצק שקדים במילוי פירות יער, ואיתו אנחנו לוגמות סיידר חם בשבילה ותה יסמין בשבילי, ומסכמות ש-כן, היה לנו כיף. מאוד.