"סלט מנגו ירוק עם אטריות אורז, עשבי תיבול, נענע, בזיליקום תאילנדי, בצלי שאלוט מיובשים, שרימפס חלוט ורטבי דגים וצדפות. כל המרכיבים השתלבו נהדר לכדי חריפות טובה שפתחה לנו את כל הצ'אקרות...". עם שמות מנות אקזוטיים, עיצוב המכניס לאווירה, תור המתנה ארוך בכניסה ואוכל שעולה על כל דמיון - וונג היא אכן הדבר הכי חם בעיר הגדולה. ליאור פנחסי יצא לבדוק מקרוב את הקסם של וונג תל אביב
תמיד הייתה לי פנטזיה מטופשת שכזו, לטוס לווייטנאם ולטייל שם. לא בגלל הנופים המדהימים או האנשים הנחמדים ואפילו לא בגלל האוכל האותנטי המעולה. אלא רק כדי להיפצע שם בקטנה, ואז כשאחזור לארץ וישאלו אותי מאיפה הפציעה, אני אסתכל בעיניים מצומצמות ובמבט גברי, ואומר במסתוריות: "וייטנאם!".
טוב נו, אטוס גם בזכות האוכל שרותם לא מפסיקה להלל אותו. רותם, ידידתי הטובה, התגוררה שם שנתיים והבטיחה לעצמה לחזור לשם יום אחד, אך עד אז, כל פעם שקופץ לה געגוע או כשזרעי קיץ מעוררים בה ערגונות, היא קופצת למסעדת וונג שבשדרות רוטשילד. כששמעה שלא יצא לי עדיין לבקר שם, היא התעקשה שאבוא אתה מיד, אם לא בא לי שהפציעה שלי תהיה דווקא מתל אביב.
וונג - לכאן באים לבלות!
היה מפוצץ עם תור בחוץ, הן בחוץ במרפסת היפה והן בפנים, אך לשמחתנו התפנו לאחר כמה דקות שני מקומות על הבר. כיף לראות מסעדות מלאות בערבי יום חול. מבט קצר חשף כי הקהל בהחלט מגוון, מבוגרים וצעירים, תיירים ותל-אביבים כאחד.
רותם הסבירה שוונג, שתחגוג ארבע שנים בנובמבר הקרוב, הפכה למסעדה אהובה עליה בפרט ולהצלחה תל-אביבית בכלל, לא רק בגלל המטבח הויאטנמי הנהדר והיותה הוייטנאמית הראשונה בעיר, אלא גם בזכות אווירת הבילוי הקלילה והכיפית (שתורמים לכך הקוקטיילים ומשקאות האלכוהול הרבים הנמכרים כאן), השירות הנהדר והמחויך של המלצרים והברמנים ולא פחות חשוב: מנות במחירים נוחים בהחלט. אין ספק שהאני מאמין של המסעדה הוא: כאן באים לא רק כדי לאכול וללכת, לכאן באים כדי לבלות!
הקלות המאוד נסבלת של האגרול
איתמר המקסים אירח אותנו על הבר. "מה תרצו לשתות?", הוא שאל. מהצצה בתפריט הקוקטיילים גילינו שהם מציעים טוויסט וייטנאמי למשקאות המוכרים. אני, שאוהב את הקוקטייל שלי חזק, לקחתי "צונאמי" – וודקה סאוור עם חליפיניו, חמוציות, בזיליקום וצ'ילי, והוצפתי בגל חריפות טעימה. רותם נהנתה מ"בד אפל שנפס" מ"המעבדה של איתמר" – אגס המבושל ביין אדום, וניל, ציפורן ומקלות קינמון. היא חייכה ואמרה שזה "מתוק ועוקצני, מזכיר לי מישהו...". אין סיכוי שהיא התכוונה אלי במקרה, נכון?
יאללה לאוכל. מאחר שהבנו שבתפריט אין חלוקה לראשונות ולעיקריות, אלא למנות וייטנאמיות קטנות יותר מהצד הימני של התפריט ופאן-אסייתיות גדולות יותר מהצד השמאלי, זה נתן לנו תירוץ נהדר לחלוק כמה שיותר מנות. לא שאכלנים כמונו צריכים תירוץ. איתמר זרם אתנו והחלטנו ללכת על "ארוחה בהפתעה" שהוא יבחר בשבילנו.
התחלנו עם וייטנאמיז אגרול – מנה נדיבה של ארבעה אגרולים, דפי אורז מטוגנים במילוי שרימפס ונתחי עוף, בליווי שני רטבים נהדרים - רוטב דגים עם שום, לימון וצ'ילי, ורוטב בוטנים. את האגרול עוטפים בעלה חסה ובעלה נענע, טובלים ברטבים ואת כל התענוג הזה מכניסים לפה. העטיפה הקריספית של דף האורז התגלתה כקלילה וטעימה הרבה יותר מהבצק הרגיל של האגרול הסיני. מנת פתיחה חובה!
כשהצ'אקרות נפתחות
המשכנו עם מנה צבעונית ושמחה מתפריט הספיישל של היום – סלט מנגו ירוק עם אטריות אורז, עשבי תיבול, נענע, בזיליקום תאילנדי, בצלי שאלוט מיובשים, שרימפס חלוט ורטבי דגים וצדפות. כל המרכיבים השתלבו נהדר לכדי חריפות טובה שפתחה לנו את כל הצ'אקרות. אפילו אני, שכרבע תימני גאה תמיד רוצה כמה שיותר חריף, הייתי חייב מים. אבל הלשון בערה לעוד מהסלט הכיפי הזה.
קאי צ'יקן, מנה שמבוססת על ארוחת בוקר בצפון וייטנאם, כבשה אותנו ברגע. נתחי פרגית צלויים על מצע של עוגת אורז קראנצ'ית עם רוטב יוגורט קר, בצל ירוק וצ'ילי חריף. הקריספיות של האורז הייתה פרטנרית מושלמת לנתחים העסיסיים, בכל ביס גילינו עוד רובד טעמים, ומשחק המרקמים והחום והקור הוסיף לכיף.
והנה הגענו למנה שפנטזנו עליה עוד לפני שהגענו לכאן, כי כל מי שאוכל כאן לא מרשה לעצמו לוותר עליה. המנה המיוחדת הזו עושה גלים, או יותר נכון עננים. ביף באן – שתי לחמניות מאודות ורכות-רכות כמו עננים, במילוי נתחי צלי בשר שעובר בישול ארוך וייטנאמי מסורתי. המנה מגיעה עם רוטב איולי אסייתי נהדר, כוסברה, בצל ירוק ואיך לא, צ'ילי חריף. לחמניה נהדרת, בשר נימוח מאוד בתיבול מדויק, תענוג בכל ביס.
ואן לוקחת אותנו למסע קולינרי אל ילדותה
נהדר המטבח הויאטנמי. בריא, פשוט, מבוסס על כל מה שטרי בשוק ומאופיין בחומרי גלם איכותיים ומבחר עשבי תיבול. מטבח המקפיד בכל מנה על איזון טעמים ושילוב בין טקסטורות ומרקמים, צבעים וטעמים. איתמר סיפר לנו שהיועצת הקולינרית ואן, שהיא ילידת וייטנאם, בנתה את התפריט, כשרוב המנות נבעו ישר מזיכרונות הילדות שלה. אפילו הדגים מגיעים למסעדה הישר מוייטנאם.
נחנו בין המנות ובינתיים נהנינו מהאווירה ומהוייב המיוחד על הבר, השקפנו על המטבח הפתוח שמאחורי הבר, שנתן לנו תחושה כאילו אנו רואים דוכן רחוב וייטנאמי בפעולה. בחוץ המתינו די הרבה אנשים, אבל אנחנו נהנינו לקחת את הזמן, לשמוע מוזיקה טובה ולא רועשת מדי, כך שעדיין יכולנו לדבר, להביט בעיצוב המקום ובציורי הקיר הווייטנאמיים ופשוט לבלות ולהעביר ערב בכיף.
המשכנו עם מנה מהצד השמאלי של התפריט, גא-ווי-גאו – נתחי פרגית מושחמים עם כל הירוקים: ברוקולי ביבי תרד, בצל ירוק, זוקיני וקארי ירוק, ברוטב מצוין של לימון וחלב קוקוס חריף, מוגשת עם אורז מלא או לבן לפי בחירה. מנה ססגונית, עשירה בטעמים ומפוצצת בכל טוב. בכלל, כל המנות כאן מאוד נדיבות, ועם זאת לא מותירות תחושת כבדות. שמחתי גם לגלות שלוונג יש שירות משלוחים נרחב העוטף את כל תל אביב, אזור הבורסה ורמת גן, כך שאוכל ליהנות מהחוויה גם בבית.
גוד איבנינג וייטנאם!
בגזרת השתייה החמה, רותם לגמה תה יסמין מקנקן קטן וחמוד, ואני נהניתי מאספרסו ארוך. כשהגענו לשלב הקינוחים לא היו לנו ציפיות מיוחדות, אבל הופתענו. מי שאמר שבמסעדות אסייתיות לא יודעים לעשות קינוחים, בהחלט ישנה את דעתו אחרי ביקור כאן.
נהנינו מקינוח קליל וכיפי של מוס מנגו עם שטרוייזל למטה בעיטור פלחי קיווי ורוטב פירות יער. מנה פירותית ומרעננת שעשתה לנו שמח בחך ובלב. אבל הקינוח השני ניצח בנקודות. בננה מקורמלת עם יוגורט כבשים מוקצף עם שמנת, שקדים וסילאן בצד. טעים כמו שזה נשמע. לעומת הבננה לוטי התאילנדי, הוייטנאמים חוצים את הבננה כך שהיא נשארת טרייה לחלוטין בפנים. המשחק בין החום והמתיקות של הבננה לבין הקרירות והחמצמצות של הרוטב היה מושלם וסיים לנו אחלה של ארוחה.
