לאו אשדוד


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"פיתה עבה חתוכה לרבעים, ממולאת בבשר טלה מתובל בעדינות עם זיתים סורים בצד. טעם הטלה מעיד על איכותו, ועם טחינה ולימון כבוש שבהם ניתן לטבול את הפיתה נוצר נשנוש שאי אפשר להפסיק לאכול..." גיא סופר-זמרני מגלה את לאו באשדוד, מסעדת שף וטאפאס בר חדשה המשלבת בין קולינריה משובחת, מוזיקה טובה ואווירה מנצחת

תחום המסעדנות באשדוד משגשג בשנים האחרונות. יותר ויותר אני מוצא את עצמי פוקד מסעדות באשדוד במקום בעיר הגדולה, וזה כיף. יש חנייה בשפע, אין פקקים, האווירה והאוכל מצוינים, בדיוק מה שאני צריך. הפעם הטיפ הגיע מחבר טוב שלא ראיתי כמה חודשים. "זוכר שישבנו בטיילת באשדוד? אז ממול נפתח מקום חדש מעולה, חייבים ללכת לבדוק". איך אפשר לסרב להזמנה כזו?

במקום מדריד תבקר באשדוד


לאו היא מסעדת שף וטאפאס בר כשרה הממוקמת בצמוד לטיילת של אשדוד. היא מרוהטת באלגנטיות, עם חלונות גדולים פתוחים שמזרימים פנימה בריזה טובה מהים. מוזיקה עליזה התנגנה ברקע. את פנינו קיבל ליחי, הבעלים ושף בעצמו. הוא בדיוק חזר מהשתלמות בספרד: "אני מתכנן פה ערבי טאפאס ספרדיים, שלא יפלו במאום מהמקור, עם להקה חיה מידי פעם, וגם ערבי אירוח של שפים מהשורה הראשונה בישראל", הוא מספר. בעוד אנו משוחחים הגיעו כוסות מים צוננים, תפריטים ססגוניים, ותפריט קוקטיילים מעניין.

פלאפל ממה?!


אנחנו רצינו אוכל, מיד והרבה, אז ניגשנו ישר לעניינים: התחלנו עם לחם הבית: לחם פרנה חם מהתנור, מרוח בעדינות בשמן זית, עם מלח גס ומטבלים משתנים. אנחנו קיבלנו שלושה: שום אפוי, ממרח חצילים ומטבל שמן זית. אחריו קיבלנו מנת פלאפל כרובית. במבט ראשון, זה נראה כמו פלאפל רגיל לכל דבר: חמישה כדורים שוחים בקערית טחינה, עם זילופי טחינה מעל. מכניסים אחד לפה בזהירות, זה בטח חם. אכן, זה חם, אבל גם נימוח – ממש נמס בפה. הטיגון מחמיא לטעמי הכרובית, ואפילו מזכיר קצת פלאפל סטנדרטי. זילופי הטחינה מעניקים למנה הזו טאץ' מנצח.

המנה הבאה - העראיס של נתי: פיתה עבה חתוכה לרבעים, ממולאת בבשר טלה מתובל בעדינות עם זיתים סורים בצד. טעם הטלה מעיד על איכותו, ועם טחינה ולימון כבוש שבהם ניתן לטבול את הפיתה נוצר נשנוש שאי אפשר להפסיק לאכול.

מסעדות באשדוד: תנובת האחו ודגת הים


התווכחנו קצת אם להזמין דגים או בשר להמשך, והחלטנו פשוט על שניהם – איזה כיף שמחירי הטאפאס מאפשרים את זה (עוד יתרון של מסעדות באשדוד: מחירים הגיוניים). מתפריט הספיישלים בחרנו סשימי סלמון, וקיבלנו פלטת שיש שעליה סדורים ריבועי סלמון, עם נגיעות אבוקדו, צ'יפס קוקוס ועיטור רסק עגבניות. מנה ממזרית שמפתיעה בשילובי טעמים מיוחדים, ממזרח ומערב. מאגף הבשר לקחנו קרפצ'יו סינטה. הוא הגיע על צלחת מעוטרת בעגבניות, זיתי קלמטה, פלפל חריף ושערות קדאיף – עוד שילוב של טעמי מזרח מערב. גם המנה הזו, בדיוק כמו סשימי הסלמון, הייתה טעימה להפליא ונגמרה מהר מדי.

בשר, בשר, בשר


המשכנו עם הכיוון הבשרי. מהאגף הסטנדרטי יותר לקחנו סטייק אנטריקוט, שמגיע פרוס על מגש שיש. לא שאלו על מידת העשייה, ובגלל שהסטייק פרוס ניתן לראות בדיוק מה עשוי יותר ומה פחות ולבחור, כל אחד לפי טעמו. אני הלכתי על החלקים האדומים יותר, והחבר – על האדומים פחות. שנינו נהנינו מאוד. המשכנו למנה מסקרנת של ניוקי אסאדו: ניוקי תפוחי אדמה, ערמונים, עגבניות מיובשות, בצל קונפי ואסאדו. הרבה אסאדו. הניוקי נמסו ממש על הלשון, ואם המקום לא היה כשר, הייתי נשבע שיש שם גבינה בפנים. השילוב של האסאדו וקונפי הבצל תרם למרקמים המאוזנים של המנה.

סיום חמוץ-מתוק


גם הקינוחים היו דוגמה לפרשנות המעניינת שנותנים פה לדברים מוכרים. סופלה שוקולד חם הגיע עם גלידת אשכוליות אדומות וערק. השילוב בין המתיקות לרעננות החמצמצה יצר קינוח מפתיע ומרענן.

אני די משוכנע שלאו הולכת להיות הצלחה גדולה. המיקום המצוין, האוכל המעולה והאווירה המיוחדת גורמת לכך שכבר עכשיו, רק חצי שנה מאז הפתיחה, המסעדה מושכת קהל קבוע. בנוסף, המסעדה מציעה עסקיות צהריים, שיקסמו לקהל המשרדים האשדודי. אני בטוח אחזור לבדוק את שאר המנות בתפריט, ואגרור את האישה לערב געגועים לספרד בהקדם.