כרמים סגולה

"חציל בצנצנת – מנת שכבות הכוללת לב עגבניה, חציל, פטה, טחינה לבנה ועשבי תיבול, מנה מזרח תיכונית קלאסית, המומלצת במיוחד לאוהבי החצילים..." בערבי שני יש בכרמים שבמושב סגולה תפריט ספיישל יווני בניצוחו של השף סהר רפאל. גיא סופר זמרני אמר יאסו, והצטרף בקלילות לחגיגה השמחה. איפה אתם בשני הבא?

כבר מזמן לא יצא לי לצאת למסעדה. הימים השוחקים בעבודה ביום, והתינוקת בלילה, השפיעו באופן ישיר על מדיניות היציאות שלי. אבל כששמעתי שבימי שני יש במסעדת כרמים תפריט ספיישל יווני - "יאסו!" – ידעתי שמצאתי את התירוץ שחיפשתי. השארתי את האישה בתור בייביסיטר, גייסתי חבר טוב, ונסענו לסגולה. כמו תמיד, אני אוהב את המסעדות שמחוץ לערים מפני שתמיד יש חנייה, אין פקקים, ולפחות במקרה הזה – הביצועים לא פחות מאלו של מסעדות שף בעיר.

הלו, אתונה!

אחרי התייעצות קלה עם המלצר, הבנו שבימי שני בערב יש אמנם תפריט יווני מיוחד, אבל כל הלך הרוח של המסעדה הוא יווני, וצובע גם את התפריט הרגיל. אז החלטנו לגוון. פתחנו עם כוסות יין בלאן דה נואר - יין הבית של כרמים: יין לבן שמיוצר מענבים שבדרך כלל משמשים ליצירת יין אדום – מרלו, גרנאש, ופינו נואר במקרה הזה. התוצאה היא יין חזק ופירותי, טעים ומוגש צונן, מתאים בול ליום חמסין. בהמשך ביקשנו סודה קרה וקיבלנו בקבוק של חברת פררלה, שלא רואים הרבה בארץ, וחבל.

התחלנו עם פוקצ'ה חמה וטרייה מהתנור, שברוח יוונית מוגשת עם איקרה, צזיקי ומטבל פלפלים, הכל תוצרת בית כמובן. לצידה חלקנו ארבעה פתיחים: פטריות בגריל - אחת ממנות הפתיחה האהובות עלי פה, מנה פשוטה וטובה של שלושה סוגי פטריות, מוקפצות בשמנת, יין לבן וחמאה, ומוגשות על מחבת לוהטת. חציל בצנצנת – מנת שכבות הכוללת לב עגבניה, חציל, פטה, טחינה לבנה ועשבי תיבול, מנה מזרח תיכונית קלאסית, המומלצת במיוחד לאוהבי החצילים. מהתפריט היווני - קרפצ'יו פלמידה, מנה נדיבה של פלחי דג, כבוש בשמן זית עם נגיעות של עשבי תיבול. ולקינוח של החלק הזה של הערב - בקאלווה טלה, רול של בצק קראנצ'י מלא בבשר טלה עסיסי, סילאן וטחינה, עם עיטורי שקדים קלויים – תאווה לעיניים ולחיך.

נעים מאוד: הפורטהאוס של כרמים

אחרי העיניים הגדולות במנות הראשונות הכרזנו על "פוס". שתינו עוד קצת יין והתווכחנו על פוליטיקה. אחרי שהסכמנו לא להסכים, התווכחנו אם כרמים הוא מקום מוצלח לעשות בו אירועים: החבר טען שהעדר הכשרות היא בעיה, אבל לדעתי זה דווקא יתרון – יש המון אולמות אירועים כשרים. פה כולם ימצאו מה לאכול, והאופציות לצמחונים מגוונות יותר, יש להם חדר VIP, האוכל בהחלט ראוי וחנייה יש בשפע. אחרי חצי שעה סימנתי לאחד המלצרים – יאללה, אפשר להמשיך.

המנה העיקרית הראשונה שלנו הייתה פורטרהאוס 500 גרם. בדרך כלל אנחנו מתווכחים על זמן הצלייה – הוא רוצה מדיום וול, אני אומר בסדר ומזמין מדיום ("אל תדאג, זה סטייק גדול – אתה תאכל את החלקים החיצוניים ואני את החלקים האדומים"). הפעם התחיל ויכוח עקרוני יותר: האם מסעדות שף הן מקום ראוי להזמין בו סטייק? האם לא עדיף להזמין סטייק בסטקייה, ובמסעדות שף ללכת על מנות מיוחדות יותר, נגיד של פירות ים (חכו, תיכף נגיע לפירות הים). הסברתי למר בחור שהסיבה שהוא אוהב להזמין את הסטייקים שלו מדיום וול נובעת בעיקר כי הוא מזמין את הסטייקים שלו בסטקיות, ופה יש תפריט בשרים פרמיום. "נסה את הסטייק הזה, ותראה". אז נכון, הוא אכל רק את המסביב של הפילה והסינטה, ואני את החלקים הטובים, הקרובים לעצם. עדיין, הוא נשבע שזה הסטייק הכי טוב שהוא אכל בחיים שלו.

ובאשר לפירות הים המובטחים – הם הגיעו בדמות "ים של שרימפס", מנה שמגיעה בכמה וריאציות. אנחנו, אחרי הכיוון המאוד בשרי עד לרגע זה, החלטנו ללכת על חלבי דווקא, ובחרנו ברוטב שאי אפשר ליפול איתו: שמנת, רוקפור ותאנים. איזה כיף שהיה לנו יין לבן לצד הארוחה הזאת...

סוף טוב, הכל טוב (וטעים, ומתוק)

קינחנו עם שתי כוסות אספרסו בשביל להתעורר, וחלקנו שני קינוחים: כיפת קרמל, קינוח כבד יותר לאוהבי המתוק, ופאי בזיליקום-לימון, שמגיע בדמות שלוש כוסיות מאפה קטנות ממולאות קרם לימוני, עם מקל לימוני אכיל. מרענן חיך נהדר שסגר לי את הפינה.

סיבוב במושב ברגל בשביל לנשום קצת אוויר, לחיצת יד, ותקווה שנמצא תירוצים להתראות שוב בקרוב, אולי אפילו במסגרת מורחבת קצת יותר. הנסיעה הביתה לוותה בדיסק עם מוזיקה יוונית. הגעתי הביתה, כיביתי את האור, והתעוררתי בארץ.