קלארו תל אביב

"מנה צבעונית, עם מספר רבדים, טעמים ומרקמים היתה סלט הסלקים שחלקם הגיעו צלויים וחלקם טריים בתיבול של חומץ שרי ושמן זית. המנה "ישבה" על קרם סלק, מוצרלה באפאלו, קציפת שמנת והתעטפה בצנוברים ותפוחים מוחמצים..." קרין אביב, קלארו, מתחם שרונה תל אביב

דלת קטנה וצרה, כנראה עוד מהמאה הקודמת, חיכתה לנו סגורה, כמו מזמינה אותנו לגעת בידית הדלת, לפתוח אותה ולגלות מאחוריה עולמות קסומים. וכך היה, קצת כמו בסיפור של עליסה בארץ הפלאות, את הדלת פתחנו ולחלל ענק נשאבנו, חלל שבו כל פינה מספרת סיפור, כל קיר מרמז על ההיסטוריה של המבנה וממרום גובהו מצליח להשרות אוירה מזמינה לבילוי של ערב בלתי נשכח.

מלבד המבנה הוותיק באזור שרונה המתחדש, הסיפור שמסעדת קלארו מספרת היא סיפור של קונספט. קלארו משמע שקוף, וכך מבקש השף, רן שמואלי, להעביר את המסר. אנחנו כאן מולכם עובדים, מקפיצים, באש מלהטטים, פינת המלצרים היא כאן בינכם, הקונדיטור חותך את פרוסות העוגה לפניכם, הסרוויס מצלחת מול העיניים וכגודל הקירבה, כך גודל ההשתאות אל מול העבודה האינטנסיבית וגלגול המנה מרגע קבלת התפריט ועד הגעתה לחיך הסועד. אוירה צעירה וכיפית מועברת הן במוסיקת האמביאנס הנעימה והן בקוד הלבוש של המלצרים שמבוסס על טהרת הג'ינס.

תפריט המסעדה מספיק רחב לתת מענה למספר סוגי אירוח, כך יצא שפרינסס אזול ואני ראינו משפחה פינית לידנו בארוחה משפחתית, קבוצת חברים שחגגה יום הולדת סביב שולחן גדול מצד אחד, אנשי עסקים מהצד השני וסבא ונכדו במדים בארוחה קלה ובירה על הבר.

בין המנות הראשונות אהבתי את הירקות הירוקים החלוטים שעליהם נפלו באלגנטיות חתיכות ריקוטה שהוכנה במקום ברוטב ויניגרט שום-לימון. פטרוזיליה וקצת נענע בליווי שקדים היו השכבה העליונה של המנה הפריכה, הטרייה עד מאוד והקלילה.

מנה צבעונית, עם מספר רבדים, טעמים ומרקמים היתה סלט הסלקים שחלקם הגיעו צלויים וחלקם טריים בתיבול של חומץ שרי ושמן זית. המנה "ישבה" על קרם סלק, מוצרלה באפאלו, קציפת שמנת והתעטפה בצנוברים ותפוחים מוחמצים בחיתוך דק עד שקוף. העושר הזה בא לידי ביטוי כאשר אוכלים את כל מרכיבי הסלט יחד, כי אז החגיגה מתעצמת כפל כפליים.

למנת ביניים קיבלנו טורטליני שורט ריבס, צלעות תחתונות של הבשר, שבושלו בבישול ארוך עד שהתפוררו בקלות מהעצם. המנה לוותה בירקות שורש על בסיס קרם בצל לבן, קציפת פרמזן ומרווה קריספית בטיגון עמוק. אין ספק שזאת מנה מומלצת שתיזכר בין המובילות בחוויה. החל מהבצק של הטורטליני שמיוצר במקום ועד הבישול הארוך שכה מורגש בטעם הבשר, בשילוב עם האווריריות של הקציפה הביא את המנה לכדי שלמות.

ניוקי תפוחי אדמה וריקוטה הונחו על תבשיל תרד שחור ומיקס פטריות צלויות מזוגגים בחמאת מרווה. גרידת הלימון, היא זאת שהקפיצה את המנה למחוזות חמוצים ועסיסיים. מנה נעימה מאוד הנעה על הגבול בין כבד לקל. במנות העיקריות טעמנו פורל מנחל דן מלווה בתפוחי אדמה אפויים על רוטב שמנת וחזרת עם וניגרט חרדל. טוב ששתיים טעמו את המנה כי אני התענגתי מהדג וחברתי התמכרה לטעמי התפוח האדמה והשמנת.

לסיום סיומת, עוד בטרם פינינו מקום לקינוחים, קיבלנו על פי בקשה רק חצי מנת ספייריבס, רק לטעום, כי לא באמת נשאר מקום. הספייריבס היו עם גלייז של חומץ, דבש, כוסברה ותערובת תבלינים ארומטית. המנה הוגשה על פלטת עץ כבדה ומרשימה עליה הונח גם פינג'ן קטן ובו פולנטה על בסיס של ציר עוף ופרמזן, ובקערית נוספת סלסה של עשבי תיבול, חומץ ושום. המנה אוזנה בכבדותה עם ברוקולי צלוי על הגריל. המנה מרשימה ומתאימה מאוד כמנה העיקרית של הסעודה. כל הפרטים התמזגו יחד לכדי חגיגה לעין ולפה.

לבחירת הקינוחים קמנו לויטרינה, ההפסקה המתודית הזאת הייתה מבוקשת ועצם הבחירה ישר מהמקרר היתה מרעננת ושונה. בחרנו במילפיי, בצק עלים עם קרם דיפולמט, רוטב טופי וניל ובמוס שוקולד שהגיע בקערה עמוקה עם גלידת אמרטי, פירורי עוגיות וטוויל אגוזי לוז וטוויל חלב. המנות היו טעימות אם כי נאכלו בשארית כוחותינו.

המסעדה פתוחה מהבוקר ומציעה תפריטים שונים לשעות הבוקר, צהריים והערב. פשטות, זה לא שם המשחק. תחכום, עניין והפתעות, לעומת זאת, בוודאי שיתגלו במנות הלא שיגרתיות והיצירתיות. המלצתי לאורחים היא, לבוא עם ראש פתוח לחוויה של התנסות קולינרית.