דרבי בר דגים

"הלברק בא בצניעות עם לימון ופטרוזיליה, רוטב שום דומיננטי, שמנת בצד ותוספת פירה. הדג היה פשוט נפלא. קל, נימוח ורך. ממש מרגישים את הטריות של דג שרק הבוקר נתפס ברשת הדייגים..." ליאור פנחסי לוקח את האחות הקטנה לארוחה "מן הים" בדרבי בר דגים שברמת אביב בתל אביב

אני לא מאמינה שהוא זרק אותי!", יללה לי מעיין, אחותי בטלפון. "די, מעייני", אמרתי, "יש הרבה דגים בים, והוא היה כולה סרדין". "צודק", אמרה, "תאסוף אותי בשמונה, נוסעים ל'דרבי' תכין איתך צרור קלישאות ואיך שאתה רואה אותי, תגיד לי שרזיתי, למרות שהשמנתי רצח".

'דרבי' זה הדרבי בר דגים ברמת אביב. האמת, היה צפוי שהיא תרצה להיפגש שם. המסעדה הפכה במשפחה שלנו למקום המועדף לחגיגות משפחתיות ולעתים גם לניחומים, כי אין כמו אוכל טוב לאחות במעט לב שבור. לפי כמות הסועדים, נראה שאנחנו לא היחידים שהפכו אותה למסעדת הבית. האוכל המצוין, המנות הנדיבות, האווירה האינטימית ובעיקר השירות הנעים והזריז בניצוחו של מיקי, בעל המסעדה, בידלו את הסניף משאר מסעדות הדגים הרבות והעמוסות בעיר.

מבין מבחר סוגי הבירה והיין, אני בחרתי ב'בזלת ענברית' ומעיין הלכה על כוס ריזלינג לבן גמלא, וכבר השולחן החל להתמלא בסלטים לרוב: הרינג מעושן נהדר במיונז עם בצל השתלב עם איקרה עם בצל וסלט פלמידה, ושניהם יחד התכתבו עם סלט ירוק מתובל במדויק, כרוביות, חצילים ועוד, כשבצד חיכו טוסטים. וכאילו השולחן לא היה מספיק עשיר גם ככה, עוד הגיע בונוס בדמות סלט מופלא של חסה, בצל ירוק, פטרוזיליה ושקדים.

בדרבי בר דגים הסלטים כלולים במנה העיקרית, יחד עם אספקה חופשית של מים וסודה, אבל אנחנו כבר מנוסים ויודעים שיש מנות ראשונות שאסור לוותר עליהן, מטיאס בשמן וברבוניות, למשל. המטיאס, המגיע עם בצל, עגבניות וגזר, היה אחד הטובים שאכלנו. החליק בפה עם מליחות ממכרת, והזכיר לנו את דוכני הרחוב באמסטרדם. במחיר של 20 שקלים, פשוט אסור לפספס אותו. הברבוניות באות בדרך כלל כמנה עיקרית עם מרלינים, אך אפשר להזמין חצי מנה כראשונה. הדגים הקטנטנים מטוגנים בשלמותם בציפוי קריספי ומוגשים בלוויית רוטב קליל של שמנת ובזיליקום. מנה ממכרת ששווה לחזור רק בשבילה.

הקרב הגדול בין העיניים לבטן היה בעיצומו. "די עם הסלטים, חייבים לשמור מקום לעיקריות!", נאנחתי, ולקחתי עוד ביס. "אני לא יכולה, הכול כל כך טעים לי", השיבה בפה מלא. לשמחתנו, העיקריות הגיעו והחליטו בשבילנו. אני בחרתי בדג האהוב עליי – לברק בתנור. הלברק בא בצניעות עם לימון ופטרוזיליה, רוטב שום דומיננטי, שמנת בצד ותוספת פירה. הדג היה פשוט נפלא. קל, נימוח ורך. ממש מרגישים את הטריות של דג שרק הבוקר נתפס ברשת הדייגים. מנה נפלאה למי שאוהב כמוני להתעסק עם הידיים, להוציא את השדרה וליהנות מדג כמעט נטול עצמות. התבלון מדויק מאוד, רוזמרין, שום ושמן זית והתבלין הייחודי של המסעדה, כשבפנים מחכה הפתעה – שום נימוח. כמובן שמהדג נשארו רק ראש ושדרה.

מעיין התלבטה בין הקלמרי לשרימפס. מורן המלצרית היפה פתרה את העניין בקלות: "מה הבעיה, נעשה לך מיקס". לשולחן הגיעה מנה ענקית של טבעות קלמרי עם רוטב איולי בצד ולידן שרימפס בחמאה ושום. מנת השרימפס הייתה נפלאה והרוטב היה עשיר והשלים אותה מצוין. גם הקלמרי היה כיפי, אבל באמצע מעיין הרימה ידיים. לא מסוגלת יותר להמשיך. שוב מורן פתרה את הבעיה וארזה לה את מה שנשאר, שתהנה מהטעם הטוב גם למחרת.

העיניים היו כבר מזוגגות, אך תפריט הקינוחים החדש קרץ לנו. לקחנו שוטים של גראפה וודקה גריי גוס להוריד את האוכל, וקדימה לדרך. מלבי, שמיקי מצהיר שהוא הכי טעים בארץ התגלה, אכן, כקינוח נפלא. לא פרווה כמו שעושים אותו בחלק מהמקומות, אלא קרם קטיפתי על בסיס שמנת עם מי ורדים, קוקוס ושקדים. לצידו דגמנו גם עוגת גבינה פירורים עשירה אך קלילה ולא מתוקה מדי. זה היה סיום מושלם לחוויה קולינרית מעולה.

כשיצאנו, שאלתי את מעיין אם היא עדיין בדיכאון וחושבת עליו. "על מי?", היא ענתה לי וחייכה.