Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת מקסיקנה בתל אביב

מקסיקנה תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הטאקוס הממולא דג: נתחוני פילה דג ברמונדי בבלילת בירה קורונה, ברוטב חלפניו ליים, עם גווקמולה, כרוב כבוש ובצל סגול. זהירות! נטרף...." חגית גרוס לוקחת הפסקה קלה בימי 'צוק איתן' ונכנסת לבועה המקסיקנית במקסיקנה שברחוב בוגרשוב בתל אביב

צהריים תל אביביים מהבילים של אמצע אוגוסט. הימים הם ימי צוק איתן בעזה. החמאס שולח אזעקות לבועה הכי חמה במזרח התיכון ובראש מתנגנת שורה מתוך שיר של שלמה ארצי: "תתארו לכם קצת אושר, כי הוא כל כך נדיר כאן". אנחנו נכנסים למסעדת מקסיקנה הממוקמת בלב רחוב בוגרשוב ותוהים האם לכך התכוון שלמה ארצי כשדיבר על אושר.

ובכן מדובר בבועה בתוך בועה. מקסיקנה היא מסעדה שלוקחת אותך למחוזות רחוקים כל כך עד שאתה עלול לשכוח שאתה נמצא במדינה במזרח התיכון. הקירות צבועים בחום אדמה מעוטרים בציורים וחפצים מקסיקניים. תבלינים, בקבוקי טקילה בקבוקי קורונה ומלצרים חביבים באופן יוצא דופן מביטים בך מכל עבר כאילו אומרים – אין לך סיכוי לצאת מפה באותו מצב רוח שנכנסת. רק שמח יותר.

סקרנים ומופתעים לטובה אנחנו מתיישבים באזור שקט יחסית. (יחסית לזמן שהתיישבנו הוא היה שקט. אחר כך הוא התמלא עד אפס מקום). שולחנות עץ נעימים עם פלייסמנטים מנייר המתארים באופן הומוריסטי הוראות שימוש לגלגול ואכילת טורטייה. הומור עצמי תמיד עושה יחסי ציבור טובים למשתמש בו. המלצר החביב לא התעצל ובמשך דקות ארוכות הסביר על כל מנה ומנה בתפריט. ולא היינו טורחים לציין זאת לולא היה מלווה הסברו בחדווה ובעליצות שגרמה לנו להיזכר בחוויית הכנסת אורחים מקסיקנית מהטיול הארוך אחרי צבא שעשינו אי פעם לפני שהתברגנו.

פרק ראשון – המרגריטה - או – פה חשדתי. אל השולחן הגיעו כטעימות ארבעה סוגי מרגריטות שרק אחרי לגימה חטופה מהן אתה מתחיל להבין על מה המהומה ובעצם המרגריטה מחדירה לך לגוף באופן מתוחכם את ההבנה שלא ניתן להתחיל ארוחה בלעדיה. לא נכביר במילים רק נמליץ: מרגריטה מנגו ומרגריטה קוקוס מגיעות קפואות - חובה. נא לא לוותר. גם התות והאוריגינלית (ליים) לא נופלות באיכותן ובטעמן אבל השתיים הראשונות עליזות ובולטות במיוחד.

למנה ראשונה הזמנו סלט נדיר (אנסלדה קון פינייה אם אתם מתעקשים). מה כל כך נדיר? הפשטות. החיבור בין המרכיבים הפשוטים והנדיבות במנה בכמות העלו את מפלס השמחה למקסימום. חסה, אננס ואבוקדו דרו בכפיפה אחת עם פקאנים פריכים ועגבניות שרי טריות והרוטב האלוהי... הו הרוטב... כל ביס מעלה הפתעה אחרת ולא דומה בטעמו לביס הקודם. עם הסלט הגיעו פלאוטס שהן ארבע טורטיות מגולגלות ואפויות במילוי שום ומוצרלה ומהוות את הגרסה המקסיקנית לסיגרים. הטורטיות הגיעו חמות בליווי רוטב בלנקה שזה רוטב שמנת חמוצה עם ניחוחות שום מה שהביא לחיסול ממוקד, משותף ומהיר.

פרק שני: זהירות ספוילר: שוקולד למנה עיקרית? כן, כן, לא התבלבלנו אנחנו עדיין במנות האוכל העיקריות. חשבנו מה כבר יכול להפתיע אותנו במסעדה מקסיקנית - ואז הוא הופיע - אנצ'לדס קון קרנה. שתי טורטיות מגולגלות באדיקות וממולאות בבשר בקר עם גבינת מוצרלה, גבינת פטה, בצל ירוק ומעליהן בלי בושה (וזה בסדר אין צורך להתבייש) נחה לה סלסה קסומה בעלת יותר מארבעים(!!) מרכיבים שונים כשהבולט ביניהם הוא שוקולד מריר משובח ומעקצץ בטעמו ובחריפותו. ואווו!

הבטנו סביבנו ועושרו של התפריט נגלה לעינינו מיד – בכל אחד מהשולחות שאט אט התווספו במשך ישיבתנו במסעדה, היו מונחות מנות שונות מהתפריט העשיר. בשולחן של התיירים הבריטיים היו בירות וטורטיות עם ממרחים שונים, בשולחן של הצעירים המקומיים כמה סוגי טאקוס וסלט אחר משלנו ועל כל ההרמוניה הזאת מנצחת מוסיקה לטינית מקפיצה ומשמחת.

למנה עיקרית נוספת הזמנו גם מנה המורכבת משלושה טאקוס שכל אחד מהם מלווה בתוספת אחרת. במקור בתפריט הם מגיעים בשלשה עם אותה תוספת אבל המלצר החביב (כבר אמרנו?) זיהה את המצוקה בפניי והבטיח להפתיע. אז קיבלנו שלושה טאקוס מסוגים שונים. האחד עם עוף נימוח וטעים עם רוטב, גווקמולה, בצל סגול וכוסברה. על השני היו מונחים בשר שבושל בבישול איטי שהקנה לו טעם עשיר ועמוק מלווה בפריחולס, בצל לבן וכוסברה. והשלישי המוצלח מכולם לטעמנו – היה הטאקוס הממולא דג: נתחוני פילה דג ברמונדי בבלילת בירה קורונה, ברוטב חלפניו ליים, עם גווקמולה, כרוב כבוש ובצל סגול. זהירות! נטרף.

פרק שלישי: תם ולא נשלם: הקינוח המושלם. מכירים את זה שאחרי ארוחה טובה לא נשאר מקום לקינוח ואז כשאתם מחפשים בכל זאת משהו מתוק לסיום אתם לא מצליחים לשים את האצבע על שילוב הטעמים המדוייק שיאפשר את חוויית הטעם המושלמת? אז יש לנו רק דבר אחד להגיד, פאי מונטוזומה: בצק פריך עם המון שוקולד חם בעקיצת צ'ילי! (הופתעתם, נכון?), בננות מקורמלות ובוטנים מוגש עם גלידת וניל. לא היינו בטוחים אם שמענו הדי זיקוקים מתפוצצים באוויר או קסאמים מיורטים.

בשלב זה, המרגריטה מהפרק הראשון נתנה אותותיה – הזמן ללכת. פילסנו את דרכנו החוצה מצחקקים ועמוסי כל טוב. לעולם מרגריטה המופיעה במערכה הראשונה עלולה לעשות אותך שמח עד המערכה השלישית. ועד שהמערכה הזו תיגמר נוכל בינתיים להגיד: גרסיאס על הוידה מקסיקנה!