מונטיפיורי בכותל

עונת החתונות נפתחה לא מזמן ומומלץ לכם להכיר את מונטיפיורי בכותל, אולם אירועים חדש המציע אווירת קודש ירושלמית, אוכל משובח וחוויה עוצרת נשימה אל מול אבני הכותל. גיל ח' עמית בערב עשיר בחוויות במונטיפיורי בכותל בירושלים

חתונות... חתונות הן עסק מאוד צפוי מראש. מגיעים לאולם, שמים את הצ'קים, החתן והכלה נכנסים, חופה והופה לאוכל. זוגות מקוריים עורכים את הטקס במקום מיוחד בהשתתפות קהל מצומצם ומזמינים את כל יתר האורחים למסיבה הגדולה בנפרד. כל זה עד שהוקם האולם מונטיפיורי בכותל.

קודם כל, אם השם נשמע לכם מוכר זה לא סתם. מונטיפיורי בכותל ומונטיפיורי משכנות שאננים המוכרת נמצאות שתיהן תחת אותה הבעלות, וזה אמור להספיק כדי להבהיר לכם שלא מדובר בעוד אולם. יש למה לצפות.

כדי להגיע לאולם עברנו, מאיה ואני, בסמטאות הציוריות של העיר העתיקה. האולם נמצא במרחק נגיעה מהכותל המערבי, והאווירה בדרך בהתאם. האולם עצמו הוקם במבנה ששימש בעבר ישיבה, על שרידיו העתיקים של הפרוור ההרודיאני המרשים ששימש את כוהני בית המקדש בתקופת הבית השני. את ההיסטוריה אפשר להרגיש בכל צעד.

כשנכנסנו לאולם קיבלו את פנינו החתן והכלה הנרגשים שהחליטו לוותר על כניסה דרמטית, ובצדק, כי דרמה לא חסרה בהמשך הדרך. בשעת החופה הוזמנו האורחים להצטרף לחתן ולכלה וללוות אותם בדרכם לטקס, אבל בניגוד לחתונות הסטנדרטיות החופה לא נערכה באולם עצמו. כל הקהל שהתאסף יצא אל הסמטאות וליווה את הזוג הנרגש אל מרפסת קרובה המשקיפה אל הכותל, שם נערכה החופה. המרפסת היא רק אחת מהאפשרויות, כי המיקום האסטרטגי של האולם מאפשר לערוך חופה גם בגן הארכיאולוגי (מרכז דוידסון), בפרוור ההרודיאני, בגן התקומה או בבית הכנסת החורבה. אם רציתם לערוך חתונה יהודית אותנטית, הגעתם למקום הנכון. השילוב של טקס חופה מרגש על רקע המקום הכל כך סמלי שבו הוא נערך, יוצר אווירה של עבר ועתיד המתמזגים יחד לכדי שלמות.

אחרי החופה חוזרים לאולם, שם כבר מוגשות המנות הראשונות. אלה לא הסלטים הסטנדרטיים שאתם מכירים מהאולמות השבלוניים. בדרך כלל החומוס מהווה עבורי את גולת הכותרת של המנות הראשונות, וגם כאן הוא נוכח, אבל כסטטיסט ולא יותר. אני יכול להעיד בלב שלם שאלה הסלטים הטובים ביותר שאכלתי באירוע. החל מהעגבניות עם הנבטים, דרך הפלפלים והכרוביות המוחמצים, הפטריות הטעימות, החצילים, הבורגול וסלט הוולדורף המצוין (אננס תמיד משדרג וולדורף, אבל לא כולם משכילים להוסיף אותו. במונטיפיורי מוסיפים). מאיה הודיעה שהוולדורף מוחרם, אז התמקדתי בסלט הכרוב שהכיל שומשום, פלפלים וסויה ונדמה לי שזיהיתי נגיעות של שמן שומשום. תטעמו, תחסלו ותבקשו עוד. כל אלו התגמדו ברגע שהוגש סלט דלעת עם גרעיני דלעת. מזל שהביטוי "לא תאכל גדי בחלב אימו" אינו נכלל גם לגרעינים, כי את הסלט הזה אני מתכוון לנסות בבית. ליקקנו את האצבעות.

המנה הבאה כללה כבדים ברוטב בצל וכוסברה, מנה מיוחדת מאוד שלא טעמתי בשום מקום אחר. את הפרגית הייתי שולח ישר למשחקי השף - עשויה בדיוק על הגבול שמשאיר את הבשר עסיסי אך לא נא. גם הקבב שהגיע אחריהם היה מצוין והאורז המטוגן היה ברמה שמסעדות סיניות יכולות לחקות במצפון שקט. תפוחי האדמה הצהובים והשעועית הירוקה שליוו את כל אלו הפכו את האוכל ליפה, ולא רק טעים.

סגרנו עם הקינוחים של המקום. קרמבו הום מייד עם בייגלה מעליו וכדור שוקולד מצופה בוטנים וקוקוס על מקל קינמון... צריך לפרט?

לפני שעזבנו הלכנו להתרענן. מאיה חזרה בעיניים בורקות ודיווחה שבשירותי הנשים יש פן! אמיתי! גאון מי שחשב על זה. גאון.