קלימרה

"למרבה המזל, היום זהו לברק – הדג המועדף עלי. כאן הוא מוגש בשיא הפשטות – צלוי בשלמותו על הפלנצ'ה, כשכל מה שצריך זה לשפוך כמות נדיבה של רוטב חמאת לימון עליו ועל תפוח האדמה האפוי שמוגש איתו. בסיסי וטעים..." שפרה צח, קלימרה, נמל יפו

קלימרה שבנמל יפו היא מקום כיפי. עיצוב פשוט וחם, אוכל נטול פוזה שלא מתיימר לקפוץ מעל הפופיק, בדגש על מאכלי ים, תמחור צנוע, שרות ידידותי ופסקול שמח. סוג של טברנה יוונית בתרגום לישראלית מדוברת, עם כמה השפעות מהמטבח האסיאתי, זכר להתמחותו של השף המייסד שחף שבתאי. עד לא מזמן הלכו כאן עם הקונספט הסחבקי עד הסוף, כשכל המנות הוצעו בגודל בינוני, לארוחת שיירינג.

בתפריט החורף החדש שנחנך זה עתה לקחו צעד אחד אחורה, מתוך הבנה שלא כולם אוהבים שמתערבבים להם בצלחות, וחזרו לחלוקה הקלאסית של מנות אישיות ראשונות ועיקריות. בדיוק מתאים לי ולליאור שנלווה אליי. ככה הוא יכול להתמקד לו בשקט בפירות ים שאני מתנזרת מהם, בזמן שאני בודקת ביסודיות את אגף הדגה. אבל רגע לפני שדרכינו הקולינריות מתפצלות, אנחנו חולקים לחם שאור מצוין שלצדו איקרה מתפצפצת טעימה, צזיקי חמצמץ-במידה, פלפלים קלויים וזיתי טאסוס. מכאן ואילך איש-איש לצלחתו ולכוס הבירה שלו– מלכה אדמונית בשבילו, ויינשטפן בשבילי, תוך שאנו מנתחים ומדווחים זה לזה על המנות שלנו.

סביצ'ה, אני מסבירה לו, נבחנת בשני דברים – איכות הדג והיחס בינו לבין שאר המרכיבים. הסביצ'ה של קלימרה עומדת בכבוד בשניהם – הדג הוא מוסר ים טרי-טרי בכמות נדיבה, כששאר רכיבי הסלט והתיבול הם רק שחקני חיזוק. ליאור עסוק בינתים ב"קלימרה", שהיא מנת הדגל של המקום, כך שלוקח לו קצת זמן לחזור עם ניתוח משלו: בדרך כלל קלמארי פרוסים לטבעות. במנה הזאת הם מוקפצים בשלמותם על הפלנצ'ה, מה שנותן להם טעם חריכה קל, ש"מדבר" עם טעם הקלייה של קרם החצילים והלבנה שמוגש איתם.

מכאן אנחנו עוברים לעיקריות. יש כאן אמנם מדור בשרי עם להיטים בטוחים כמו קבב טלה, המבורגר ואנטרקוט, אבל אנחנו, כאמור, בענייני הים. הדגים של קלימרה הם מה שהים הביא לרשתות.

למרבה המזל, היום זהו לברק – הדג המועדף עלי. כאן הוא מוגש בשיא הפשטות – צלוי בשלמותו על הפלנצ'ה, כשכל מה שצריך זה לשפוך כמות נדיבה של רוטב חמאת לימון עליו ועל תפוח האדמה האפוי שמוגש איתו. בסיסי וטעים. ליאור, לעומת זאת, הולך בגדול על מיקס של פירות ים. כאן עומדת לזכות קלימרה העובדה שהיא עצמה יבואנית של פירות ים. וכך, מלבד הטריו הרגיל של מולים-שרימפס-קלאמרי מתהדרת המנה גם בסרטנים שלמים, צדפות וונגולי, סקאלופ ואלסקה קינג-קראב. אליך, ליאור: "שרצים רבותי שרצים. כל אוצרות הים בצלחת אחת. המנה גדושה והיה קשה להחליט במה להתחיל. התחלתי בסקאלופ, שזוכה לשם העברי הלא-סקסי "מסרק יעקב" בשל צורת הצדפה. התחלה נהדרת, חבל שהיה רק אחד. לאחר שליית מספר שרימפסים, מולים וקלאמרים, טעימים אף הם, עברתי לסרטנים, אשר הגיעו בשלמותם. לשמחתי הם פוצחו בקלות בידיים, ללא שום צורך בכלי עזר. טעמם היה מצוין ונימוח בפה. הזרועות של האלסקה קינג קראב חיכו לסוף המשחק של פירוק ופיצוח. לסיכום: מנה נדיבה ומצוינת ששווה כל שקל."

הקרם ברולה בסיום שגרתי, אבל הפנה-קוטה טעימה במיוחד, בזכות הטוויסט האסיאתי משהו. את קרם השמנת-וניל הרגיל מחליף קרם זהוב בטעם מנגו, עם זילוף טפיוקה מעל ודף של שוקולד לבן בצד. טעים לנו. וכך, לסיום, שוב אנחנו מאחדים כוחות ומחסלים אותה עד הטיפה האחרונה.