מקסיקנה

"הליים הקפיץ את האורז למחוזות מקסיקו הרחוקים ולרגע קט ליטף את רגלי חול לבן של חוף מקסיקני שקט ומבודד..." קרין אביב עדיין לא ביקרה במקסיקו אבל אוכל מקסיקני אותנטי (כן, כן וגם חריף!!!) טעמה במקסיקנה, תל אביב

לא הייתי במקסיקו, גם לא הייתי בדרום אמריקה אבל כשמדובר באוכל המקסיקני, המטבח שלהם הוא בין המועדפים עלי בעולם. האוכל המקסיקני מצליח להכניס לצלחת תרבות שלמה וצבעוניות של אדמה אדומה, צהוב של תירס וירוק של פלפל חריף. מאחר ואת הניסיון המקסיקני שלי רכשתי בכל מיני מקומות בעולם שאינם מקסיקו, ליוותה את הארוחה, ציפור נפשי, שמכירה את היבשת הדרומית הכרות גנטית. את שי, מנהל המסעדה, מצאנו עסוק בשעת צהרים ודואג להביא לנו את מקסיקו למרכז תל אביב כל יום מחדש מזה שבע שנים, יחד עם שף מקסיקני אותנטי.

חמישה סוגים שונים של צ'ילי המיובאים ממקסיקו הם הבסיס למנות המדורגות בתפריט ברמת החריפות שלהם. אך אל דאגה, גם חננות שכמוני, שלא אוכלים חריף אש (סליחה אבא שזה לא עבר בגנים) ימצאו את מקומם בין המנות.

טוסטדה קון קרנה הינה טורטיית תירס קלויה וקריספית. מנת פתיחה שמכילה אלמנטים מקסיקנים מייצגים. על הטוסטדה הונח בשר בקר שעבר בישול של חמש שעות עד שהבשר נהיה רך ועדין בליווי שעועית שחורה. שילוב של בצל ירוק ושמנת חמוצה היו לכיסוי צבעוני. המנה היתה טעימה מאוד וטרייה. הבשר הנימוח קיבל ציון לשבח.

אינסלטה קון פינייה הוא סלט המתובל ברוטב הבית שעטף אננס, אבוקדו, רצועות טורטייה קריספיות יחד עם פקאנים - מדובר בסלט טרופי קייצי ומרענן.

אמרת מקסיקני, אמרת טאקוס, נכון? אז על הטאקו שלנו הונח לו דג לבן, ברמונדי, עדין מאוד ורך כמו צמר גפן שטוגן בבלילת בירה קורונה, אך אף טיפת שומן לא הורגשה בציפוי. היצירה העדינה והמענגת הזאת נשטפה ברוטב חלפיניו ליים יחד עם גוקאמולה, כרוב כבוש ובצל סגול. המנה הזאת הרשימה אותי במיוחד בקלילות שלה.

אנצ'לדס קון פויו (עוף) היא מנה בה מגולגל העוף בטורטייה (ואל !!! תשוו אותה ללאפה !!!). העוף ברוטב צ'יפוטלה עם סלסה ורדה ומעל נמסה לה גבינת צ'דר ג'ינג'ית דומיננטית. באופן אישי, הייתי מוותרת על הכיסוי של בצל ירוק ושמנת שבמנה זו.

את המנות העיקריות ליוו תוספות מדהימות. האחת, סוג של פוטיטוס עם רוטב צ'יפוטלה חריף. אי אפשר היה להפסיק לנשנש את הפוטיטוס האלה. השוס של הארוחה, מבחינתי, הגיע בדמות אורז פראי בליווי גרידת ליים שהיה לא פחות מבשורה שטרם טעמתי כמותה. הליים הקפיץ את האורז למחוזות מקסיקו הרחוקים ולרגע קט ליטף את רגלי חול לבן של חוף מקסיקני שקט ומבודד.

בקרב המנות האחרונות התקיים קרב ראש בראש בין כמעט כל המנות שבתפריט. את ההתלבטות פתר לנו שי, ששיגר את הצ'ורוס החמים והקריספיים מכוסים בשכבת אבקת סוכר בליווי מטבלים של שוקולד, חלבה וריבת חלב. פאי עם בצק פריך מצויין, מולא בבננה ורוטב שוקולד עם צ'ילי. טעמים קלאסים שתמיד משתלבים טוב והצ'ילי הזכיר לנו, אם לרגע שכחנו, שבארץ הצ'ילי עסקינן.

את הניתוק הקצר לדרום אמריקה השלמנו עם מרגריטות קפואות מחוזקות בטקילה ומוסיקה של להקת מאנה ששרה בספרדית מתגלגלת.

האוכל היה טרי וטעים, האווירה נעימה ואפילו קצת תיירותית. אם בא לכם מטבח שאינו במיין סטרים הישראלי ועומד בסטנדרטים של אותנטיות ודבקות למקור, מקסיקנה זה המקום.