Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת הסינית האדומה בתל אביב

הסינית האדומה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"המנה התאילנדית המעולה קרויה גנג קייאו וון גאי, או בעברית: תבשיל חלב קוקוס עם נתחי עוף, חצילים, רוטב קארי ירוק ובזיליקום..." שפרה צח חוזרת אל מסעדת הסינית האדומה בתל אביב, יותר משלושים שנות פעולות

מסורת היא עניין חשוב. למשל, המסורת הקבועה שלנו לעשות הפסקה בניקוי פסח ולפרגן לעצמנו ארוחה במסעדה. הסינית האדומה נראתה לנו הולמת למטרה זו. גם כזו שתספק את המאנצ'יז המקדים לחמץ, וגם בעצמה סוג של מסורת. מעל שלושים שנות פעילות זה לא הולך ברגל. הסינית האדומה נפתחה אי אז בשנות השבעים, עם הגל הראשון של המסעדות הסיניות בארץ, ומאז השאירה את כל המתחרות מאחור. למעשה היא היחידה שעדיין פעילה מאותה תקופה, ובמלוא המרץ: משפחות וחבורות ממלאות אותה בשעות הערב, מרביתם - אומרים לנו - סועדים קבועים, יש כאן עסקיות צהריים אטרקטיביות, משלוחים לאורך כל היום וגם קייטרינג לאירועים בכל סדר גודל.

הסוד הוא כנראה ביכולת לשמור על הקלאסיקה האהובה והמוכרת, אבל גם להתעדכן בטרנדים עדכניים מהמטבח האסייתי. דים סאם, למשל, או מבחר מנות מהמטבח התאילנדי ששולבו בתפריט. מה יעשו קשי החלטה כמונו? ידגמו קצת מכל דבר, במסע בין טעמים. פתחנו את התיאבון עם מרק קלאסי מהמטבח הסיני – מרק תירס סמיך, שתוכנו מועשר בגרגרי תירס טריים וחטיפונים מטוגנים שנותנים לו קריספיות. בגזרת הפתיחים גרו להם ויטנאמי, סיני ויפני יחדיו: סושי, כמובן, ההתמכרות הפרטית שלי, דים סאם בקר ודים סאם עוף בשבילו, ואגרול מאודה בשביל שנינו. הגרסה הוויטנאמית של האגרול – דף של בצק אורז מאודה, במילוי שופע של ירקות ועוף, מתקבלת מעודנת וקלילה יותר מהאגרול הסיני.

בעיקריות הוא מתביית על ברווז באננס, הפייבוריט שלו במסעדות סיניות. זה של הסינית האדומה מוצלח במיוחד. פיסות שחמחמות של בשר ברווז נקי, מוקפצות יחד עם שום, בצל, פטריות, גזר, אפונה ואננס, ברוטב שמצליח לא ליפול למלכודת של מתיקות-יתר, כפי שקורה לעתים במנה הזאת. לצדו מוגש אורז תאילנדי מטוגן בירקות – שילוב לא מסורתי, אמנם, אבל בהחלט טעים.

מכיוון שהוא מרוצה מאד מהמנה שלו, גם אני מרוצה. זה אומר שאני יכולה לחגוג בלי שותפים על המנה התאילנדית המעולה הקרויה גנג קייאו וון גאי, או בעברית: תבשיל חלב קוקוס עם נתחי עוף, חצילים, רוטב קארי ירוק ובזיליקום. וזה בדיוק מה שזה: קערה של פיסות חזה עוף ששמרו על עסיסיותן, טובלות ברוטב עדין של חלב קוקוס, ורצועות של פלפל אדום, עלי בזיליקום טריים והחלק הפנימי של החציל מעניקות להן תוספת של טעם וצבע. האורז הלבן שמוגש אתו סופג באהבה את שילוב הטעמים.

בשלב זה, למען האמת, יכולנו לחתום את הארוחה עם התה הירוק שהוגש לנו, אבל תפריט הקינוחים נראה מפתה מכדי להניח לו. רוח הסובלנות הבין-מטבחית השוררת בתפריט כולו חלה גם על המנות האחרונות. וכך, לצד הקינוחים השגרתיים של ליצ'י ובננה מטוגנת, מופיעים קינוחים לא-סיניים בעליל, אבל כאלה שמספקים את הפינוק המתוק שמתבקש בסיום הארוחה. הרשימה מתחילה עם טירמיסו ומוס שוקולד, ומטפסת לשילובים כמו "ברולה שחקים" ו"טיפה לבנה". הראשון הוא מעדן עשוי שכבות של בצק שקדים פריך שביניהן מקפא קרם ברולה, והכל מעוטר ברוטב טופי-קרמל. השני, המעוצב בצורת טיפה, עשוי שוקולד לבן בציפוי גנאש לבן ואגוזי לוז, ובתוכו "לב" של מקפא פירות יער. הכיתוב בעוגיית המזל שפתחנו – "חוויות מהנות יגרמו לך שמחה" – מעולם לא היה מדויק יותר.