"את הסלמון, שמגיע טרי מסקנדינביה בטיסה פעמיים בשבוע, צלו על הגריל, עם נגיעות מתקתקות של ריבת בצל. את הטריות אפשר היה להרגיש על קצה הלשון..." שירי שקד, מסורת טעימה ששומרת על רמה גבוהה במסעדת נחלים, גדות נחל החצבני
קשה להגיד שיש בצפון הארץ עודף מסעדות גורמה ששווה לנסוע בשבילן שעות וגם לחזור בפקקים. נכון, בשנים האחרונות יש כאן פריחה קולינרית וחלקה מגיע, באיחור, יש לציין, גם לגליל, אבל עדיין, כדי למצוא מסעדה ברמה גבוהה צריך לחפש טוב-טוב. כל זה נכון אם לא לוקחים כמובנת מאליה את מסעדת נחלים הוותיקה, ששוכנת על גדות נחל החצבני.
נחלים קיימת כבר 15 שנים, הייתה מהראשונות שהובילו את טרנד מסעדות היוקרה בצפון, והיא כנראה בין הבודדות ששרדה ונשארה בפסגה. בחודשים האחרונים היא גם עברה מתיחת פנים חיצונית וקולינרית, וזו בהחלט הזדמנות מצוינת לבדוק מה נשתנה.
כבר בכניסה, החלל המואר, רחב הידיים והמעוצב בעדינות מקבל את פני הסועדים ומציג בפניהם נוף מהמם דרך החלונות: נחל שוצף וגועש בלב עצים ירוקים צפופים ומשירי עלים. התיישבנו ליד שולחן עגול מכוסה מפה לבנה, מתחת לעץ אלה שנפרד משלל עלים ברוח הנעימה.
שי המלצר ניגש אלינו עם חיוך רחב, הגיש פריטים, הסביר מה כוללות העסקיות ומה חסר, ויצא לדרכו כדי שנתרשם ונחליט מה אנחנו רוצים לאכול. מבט חטוף בתפריט מגלה מנות פיוז'ן – נגיעות צרפתיות, איטלקיות, ים תיכוניות ואפילו אסייתיות, אבל לא תפריט מבלבל וגדול אלא מגובש ואחיד. לצד שלל סלטים עם טוויסט אסייתי (שימוש בטריאקי, שומשום וסויה), נמצאות מנות איטלקיות (לינגוויני, טורטליני, ניוקי ופנה), צרפתיות (פילה רוסיני, חזה מולארד) וים תיכוניות (חציל קלוי ואחרות).
תפסנו שיחה קצרה עם איתן הבעלים, שבשבע השנים האחרונות מנצח על החוויה הקולינרית לצד ענת בונן השפית. כדי להגיע לקהל הגלילי, סיפר, עשו למקום מתיחת פנים – מנות נכנסו ויצאו, הטיגון מצא את מקומו החדש במטבח עם השניצל, הצ'יפס וההמבורגר, המחירים ירדו והארוחות העסקיות התמקמו בלב התפריט. לצד המנות החדשות, שמרו על מקומן כמה מורכבות כמו קלמארי ממולא טלה קצוץ ואורז בסמטי בבורדולייז ושמפיניון (מנה שאכלנו והתענגנו עליה רבות), קוקטייל פירות ים, שאטובריאן ועוד.
בהמלצת איתן, התחלנו עם סלט אסייתי עם שיפודי שרימפס, שכלל כרוב בשני צבעים, גזר, נבטים, רוטב טריאקי מתקתק, שומשום ושרימפס צלויים להפליא, מומלחים ומפולפלים. אפשר היה להרגיש את מיומנות היד שצלתה אותם בדיוק מושלם. סלט בריאות צבעוני פתח לנו את התיאבון עם שלל עלים ירוקים וחסות מעוטרים תותים, תפוחים ואגסים, עם גרנולה טרייה ופציחה ורוטב ויניגרט מקסים בטעם פסיפלורה.
את הקלמארי בורדולייז עם ניחוחות ציר הבקר והיין האדום קיבלנו בחדווה. חיתוך קליל של הקלמארי הממולא גילה, כאמור, טלה קצוץ עם אורז בלסמי, שטבלנו ברוטב הבורדולייז העשיר (ציר בקר, יין אדום, שמנת ופטריות שמפיניון). הטעם היה עמוק להפליא, ופתח לנו נקודות בחך שלא זכרנו. את לחם הבית שהגיע לשולחן עם מטבלים (פלפלים קלויים חרפרפים, חצילים מטוגנים עם בלסמי שהפך מתקתק ומעין עריסת פלפלים ועגבניות בשמן זית ובלסמי) טבלנו ברוטב הבורדולייז וניגבנו מהצלחת בחוסר נימוס.
שטפנו את הראשונות עם סאן פלגרינו, תוך התבוננות עמוקה בנחל החצבני השוצף, שגעש בזכות החורף הגשום. סועדים אחרים ישבו על הדשא והשקיפו לעבר המים עם כוס יין, ומדי פעם ניגשו לשולחן לאכול מנה מפנקת. לנו שי הביא שוטים מלאים בסורבה תות וסורבה פסיפלורה, כדי לרענן את החיך ולהכין אותו לבאות. והבאות היו שוות.
מנת סלמון טרי על פירה בזיליקום עם גבינת עזים וריבת בצל הצדיקה את דברי ההלל שנשמעו מפי שי ואיתן. את הסלמון, שמגיע טרי מסקנדינביה בטיסה פעמיים בשבוע, צלו על הגריל, עם נגיעות מתקתקות של ריבת בצל. את הטריות אפשר היה להרגיש על קצה הלשון. הפירה הקטיפתי שהוא שהה עליו היה מפתיע עם טעם של גבינת עזים עשירה ובזיליקום. הטוויסט של ריבת הבצל הפך את המנה לטעימה במיוחד. ואז הגענו לקדירת השפונדרה, גדולה ומעוררת תיאבון. נתח הבשר בושל ארוכות בסויה, ג'ינג'ר ודבש והיה רך ומתפרק, מתקתק עם תזכורת ספייסית, רוטב עשיר וסמיך שנוצק גם הוא על הפירה המושלם. אמנם השומן שליווה את הבשר הפריע לנו להסתער על המנה בלי אבחנה, אבל אין ספק שהוא תרם לטעם הבשר ולרכותו.
כבר היינו מלאים ושבעים אבל התקשינו לסרב לקינוח המפנק. ניקרנו באטיות אך בהתמדה טארט שוקולד מריר, שקושט בתות טרי והוגש לצד גלידת וניל. סיום נעים לארוחה מעולה. באמת. ענת השפית הייתה ועודנה בשלנית קפדנית, שמבינה מה הקהל שלה אוהב ומרגילה אותו לטעמים המצוינים שיוצאים תחת ידה. יש לקוות שתושבי הגליל יגלו שאין חובה להסתפק במסעדות מזרחיות-ביתיות גם בצפון.
