Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת שילה בתל אביב

שילה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"במנות העיקריות החלטנו בכל זאת לעבור קצת מערבה, והזמנו מנת ביניים של קלמארי עם דפי פסטה, ברוקולי ואפונה ירוקה, ברוטב של סרטנים וחמאה. פה הפוקצ'ה באה לעזרתנו, והצלחת לוקקה עד תום..." גיא סופר, ערב סוער בשילה תל אביב

זה החורף הגשום ביותר מזה עשור, ואני יוצא עם חבר שכבר מזמן לא פגשתי לשילה, משוכנע שבערב כזה לא תהיה בעיה למצוא חנייה ברחוב בן יהודה בתל אביב. תתפלאו, גם בסערה, תל אביב היא אותה תל אביב, המסעדה היא אותה מסעדה והחנייה היא אותה חנייה, זאת אומרת איננה. אחרי עשרים דקות של סיבובים, החלטנו, בהיותנו חכמים יותר מהאפיפיור, לחנות ברידינג. כ-3 דקות אחרי שיצאנו מהאוטו נפתחו ארובות השמיים והגענו ספוגים. בפעם הבאה נשתמש בשירותי החנייה של שילה, כמו בחוץ לארץ: עוצרים את האוטו בכניסה למסעדה, ומפקידים אותו בידי מי שכבר ידאג להחנות אותו במקום בטוח ולהחזיר כשמבקשים. כל זה עולה 35 ₪, מחיר הוגן למדי בשביל חנייה נוחה בעיר.

לשילה אין שלט בחוץ. היא מסוג הפנינים התל אביביות שאו שאתם מכירים, או שלא. אנחנו כן, ואפילו מגיעים לכאן מידי פעם בפעם. הפעם ישבנו על בר הטאפאס: המטבח הפתוח היה לימיננו, וממש מולנו צלחתו את כל המנות המרשימות שיצאו מהמטבח.

כמו תמיד, אנחנו בוחרים להתמקד בדגים ופירות ים, אבל מתחילים ביין, ולשילה יש רשימה מרשימה, שכוללת יינות ישראליים ומיובאים, כשכל היינות הלבנים והאדומים וגם רוזה אחד מוצעים בכוס, בקראף או בבקבוק, ועדיין לא דיברנו על שאר מבחר בקבוקי הרוזה והמבעבעים. אנחנו בחרנו בקראף של יין ויונייה לבן ישראלי. לפתיחה הזמנו את פוקצ'ת הבית, שמגיעה עם מטבל פלפלים וצלוחית של כרוב כבוש עם גזר וסלרי שניכסתי לעצמי מיד. היינו חכמים ואת רוב הפוקצ'ה שמרנו לרטבים המעניינים שהגיעו בהמשך.

כמנות ראשונות, שילה מציעה מרכיבים על הפלאנצ'ה לפי יחידות של 100 גרם, או מנות קבועות. אנחנו הלכנו על ספיישלים מהסילבסטר ששרדו כמה ימים נוספים בתפריט: נתחי אינטיאס עם ספרינג-רולים מעניינים – פלפל חריף, טפיוקה, קצח ועוד. לא הייתי מאמין ששילוב הטעמים יעבוד, אבל הוא הצליח. גם הצבעוניות של המנה וסידורה על הבר מולנו תרמו לחוויה. המנה השנייה הייתה אפילו יותר טובה – טרטר של אינטיאס, שקדים ובצל עטוף באבוקדו, עם קולי של וסאבי בצד. חברי הטוב חשש מעט מהווסאבי, אבל הוא התברר כלא חריף בכלל, ממרח טעים וידידותי לאנשי המערב.

במנות העיקריות החלטנו בכל זאת לעבור קצת מערבה, והזמנו מנת ביניים של קלמארי עם דפי פסטה, ברוקולי ואפונה ירוקה, ברוטב של סרטנים וחמאה. פה הפוקצ'ה באה לעזרתנו, והצלחת לוקקה עד תום. לצדה הזמנו שני נתחים יפים של פלמידה בלימונים כבושים, שהוגשו על רוטב עגבניות מצוין עם גזרים ואספרגוס. כיף לאכול את הפלמידה המיוחד כשעושים אותו באופן מדויק.

קינחנו עם פנקוטה מעולה וקינוח בשם בונבון שוקולד שהוא חגיגה של, ניחשתם נכון, שוקולד, עם קצפת מעובה מעליו. אחרי כל זה עוד העזנו לצאת לסיבוב קצר בנמל, לראות את הים הסוער. רק שלא עברו חמש דקות ושוב תפס אותנו מבול. חיכינו מתחת לגג מזדמן עד שהוא נחלש והמשכנו לאורך הרציף, מנסים ללא הצלחה מרובה להתחמק מהגלים. מזל שזכרונות האינטיאס, הווסאבי, הפוקצ'ה, הפלמידה ובונבון השוקולד חיממו אותנו בדרכנו לאוטו.

לחם בשר הרצליה אירועים חדש