Skip Navigation Linksראשי > מסעדות כשרות > פשוט מוכשרת> כתבת ביקורת על סניף קקאו בשדרות רוטשילד תל אביב

קקאו רוטשילד


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"בהחלטה של רגע צירפתי אליי את בן זוגי, מתעלמת מה"מה-כבר-יש-שם-לאכול" שלו. אז זהו, שיש..." שפרה צח מוצאת המון מה לאכול בסניף קקאו בשדרות רוטשילד, תל אביב

הארוחה המוצלחת שלנו בקקאו רוטשילד נולדה כמעט במקרה. התוכנית המקורית הייתה להיפגש שם עם חברה לארוחת בנות קלאסית של מעט אוכל והרבה דיבורים. שעה לפני המועד הנקוב בישר בטלפון קולה הצרוד שהיא עם דלקת גרון. אז מה, לבטל? בהחלטה של רגע צירפתי אליי את בן זוגי, מתעלמת מה"מה-כבר-יש-שם-לאכול" שלו. אז זהו, שיש. רשת קקאו, המונה כיום למעלה מ-30 סניפים ברחבי הארץ, עברה תהליך של מיתוג מחדש, והמירה את קונספט בית הקפה ברשת מסעדות. הלהיטים הידועים הם ארוחת הבוקר המפנקת והוופל הבלגי השחיתותי, אבל התפריט החדש שהרכיב שף הרשת אבי נעמני-לוקסמבורג מצליח לקלוע לכל טעם וחשק – החל מנשנוש קטן של אמצע היום וכלה בארוחת ערב של ממש.

בתוך תנופת ההתחדשות הכללית מגיע צל"ש מיוחד לסניף רוטשילד, שתחת הנהלה חדשה הוביל את המהלך. מתיחת פנים ועיצוב מחדש הפכו אותו למקום אטרקטיבי, עם כסאות-כורסה נוחים ושירות נעים ויעיל. מייד עם הישיבה מגיעים לשולחן בקבוק מים, תפריטים ומלצרית שמתמצאת היטב בכל פרטי המנות.

הארוחה הזוגית שלנו מתחילה כמו תמיד: הוא סוקר במהירות את התפריט ומתביית בלי היסוס על הפייבוריטים שלו לאותו ערב - חציל בלדי למנה ראשונה ופסטה פונגי לעיקרית. אני, גם כן כרגיל, בודקת ביסודיות דווקא את הספיישלים שלא כתובים. המלצרית ממליצה לי על שניים: מרק בטטה לפתיחה ("קרמי כזה, עם המון שמנת וחמאה") וסלמון בקראסט תבלינים לעיקרית. כך יצא שהפעם אני הרווחתי בגדול. המנות שלו היו אחלה, באמת: חציל קלוי חמים, שוכב לו תחת שמיכה של טחינה מעוטרת בירקות טריים, ופסטה ברוטב שמנת סמיך עם המון פטריות ושפע פרמזן למעלה. אבל אלו שלי היו מנות מהסוג שבשבילן שווה לצאת מהבית בערב חורפי שכזה. מרק הבטטות הצטיין בטעם עדין ובמתיקות מאוזנת בזכות בישול עם שום, בצל ותבלינים. את המרקם הקטיפתי הסמיך שלו גיוונו פיסות נימוחות של בטטה וגרעיני דלעת פריכים. זה שלא גמרתי אותו עד הסוף זה רק בגלל שמישהו בשולחן, בלי להזכיר שמות, טעם ממנו והתמכר. ואז הגיע פילה הסלמון. נתח גדול ועבה, במעטפת פריכה של גרגרי שומשום, כוסברה וקצח, שהצליחה גם לשמור על העסיסיות של הדג וגם לחלץ אותו מהאנמיות הרגילה שלו. כל הטעים הזה נח על פירה חציל בטעם עישון קל, ואליו נלווה סלט חמצמץ ומפתיע של גזר עם זיתי קלמטה. האיש שאתי, שבשום אופן לא אוכל דגים, שולח רק מזלג לטעימה, ואז עוד אחד, ואז מציע לי להתחלף קצת בצלחות. קקאו, רשמו זאת לזכותכם.

בקינוח הוא חוזר אל הקלאסיקה - הוופל הבלגי כמובן. מנת אדירים של ופל כפול, עליו גירורי שוקולד בלגי שנמסים לאיטם, ולצדו קעריות של אגוזי פקאן, סלט פירות וגלידת וניל, קנקן של רוטב שוקולד וגביע של קצפת. ביסודיות הוא בוזק לו על הוופל שלו קצת מהאגוזים והפירות, יוצק עליו רוטב, טובל את הכפית בגלידה ובקצפת ונהנה מכל רגע. ולחשוב שהוא כמעט החמיץ את הארוחה הזאת.