שטיבלע

"הקישקע, תוצרת בית, גורם לכל הקפואים התעשייתיים להתבייש בעצמם. כאן אריה ממלא אותם במקום בעצמו..." גיא סופר מתוודע למטבח הפולני שהודחק אצלו בבית, במסעדת שטיבלע של אריה אסיג בראשון לציון

אני מגיע מבית חצי פולני וחצי עיראקי. רק שבזמן שהתפריט העיראקי נתן את הטון לרוב ההשפעה הקולינרית בבית, המטבח של הצד השני קצת הוזנח. מזל שיש מסעדות כמו שטיבלע בראשון לציון, שמאפשרות לי להתוודע לרזי המטבח הפולני.

שטיבלע ממוקמת קרוב למדרחוב בחלק הוותיק של ראשון לציון, בבית הפקידות הגדול. חניה באזור יש בשפע (כחול-לבן), וגם חניון קטן שצמוד למסעדה עצמה. כבר בכניסה אפשר לחוש באווירה שונה: זוהי מסעדה קטנה, לא מתיימרת, עם שולחנות ספורים ומטבח פתוח, דומה יותר לסלון של סבתא מאשר לבית עסק. גם הקירות, שעליהם תמונות משפחתיות של אריה אסיג הבעלים והשף תורמים לאווירה הביתית. כדי להחזיר אותנו סופית לילדות מסתובבת בין השולחנות פנינה, שדואגת שנגמור יפה מהצלחת, מחלקת לאריה שבמטבח פקודות ונוזפת בו שיפסיק "לדבר כבר עם אנשים, האוכל שלהם מתקרר". ככה זה במקום קטן, כולם מכירים את כולם.

לאריה עבר קולינרי עשיר מאד. למעלה משלושים שנים הוא מאכיל את תושבי ראשון לציון, נס ציונה, רחובות והסביבה באוכל מבית אימא. במיקום הנוכחי הוא נמצא כבר ארבע שנים. התפריט של שטילבע – בית קטן ביידיש – מכיל שפע של מנות מהמטבח המזרח אירופי, במחירים שווים לכל נפש. ועוד לפני שבכלל הספקנו להציץ בתפריט, נחתה על השולחן סלסלה עם לחם לבן פרוס לפרוסות סופר-עבות, קלויות קלות בתנור, רק כדי שיקבלו את הקראנצ'יות הראויה. הוא שימש בן לוויה נאה למנות שבאו עלינו לטובה:

התחלנו עם צלחת של כבד קצוץ (30) גרגרי וסמיך, מכוסה בבצל מקורמל וטיפה שמאלץ. כפי שאשתי העירה, המנה הזאת נולדה לפני שהתחילו לספור קלוריות, וטוב שכך. המשכנו עם מנה של קרפעלך מעורבים, בשר ותפוחי אדמה (30), שטוגנו עם ערימה ענקית של בצל לרמה של קראנצ'יות קלה מבחוץ ורכות נעימה מבפנים. מנת הדג המלוח (32) כללה פרוסה גדולה ונאה של דג, והוגשה עם עגבנייה פרוסה דק והר של בצל קצוץ, הפעם טרי, שכוסה בנדיבות בגרגרי פלפל שחור טרי.

המנה הבאה גרמה לכל הקודמות להחוויר: הלזלע (35) הוא צוואר ממולא בתערובת של בצל, קמח ושומן אווז. כל זה תפור בחוט תפירה שיש – כך הוזהרנו עם הגשת המנה – לדוג החוצה. אריה סיפר שתופרת ייעודית עוזרת לו בהכנה, בניקוי, במילוי ובתפירה. קשה לתאר עד כמה המנה הזו טעימה – זה כמו לנסות לתאר את הטעם המיוחד של מאפה שבדיוק יצא מהתנור, אחרי שעה בלבד הוא ישתנה לחלוטין.

והרי אי אפשר לוותר על חמין במסעדה עם אוכל יהודי. כך החלטנו לחלוק מנת חמין עם קישקע (78), שהריחה ונראתה נפלא, עם תפוחי אדמה קטנטנים ושחומים, בשר בקר, כולל עצמות, ושעועית ברוטב סמיך. הקישקע, תוצרת בית, גורם לכל הקפואים התעשייתיים להתבייש בעצמם. כאן אריה ממלא אותם במקום בעצמו.

בשלב הזה כבר הרגשנו כמו אחרי ארוחת יום שישי טובה, ורק רצינו ללכת לנמנם קצת, רק שאריה לא ויתר לנו על הקומפוט (20), העשיר בפירות, בצימוקים ובקינמון ("מה זאת אומרת לא אכלתם את השזיף? תאכלו"). גם אותו, כמובן, כמו את כל שאר המנות במקום, הוא מכין בעצמו.

שטיבלע היא בהחלט מקום שכדאי להגיע אליו בשביל קצת נוסטלגיה, אוכל טוב ויחס חמים כמו בבית סבתא. עם עסקיות יומיות שעולות 59 ₪, מדובר באופציה מעולה לארוחת צהריים, ובוודאי שלא יקרה מדי גם בשעות הערב.