חוראן בחורפיש

"מסעדות בסגנון מזרחי וערבי יש הרבה, אבל מעטות מצליחות להגיע לרמה שבה ניכרים המחשבה, הזמן, המגע האישי והיד המדויקת על התבלינים, בניגוד לפס הייצור הנפוץ..." שירי שקד מבקרת במסעדת חוראן שבחורפיש

הדרך הירוקה והמיוערת שמובילה ליישוב הדרוזי הגלילי חורפיש רומזת רק במעט על החוויה הצפויה במסעדת חוראן, שנפתחה לפני כמה חודשים בכניסה ליישוב, בצמוד לתחנת הדלק. לא, אל תתנו לתחנת הדלק לבלבל אתכם, ברגע שתיכנסו למסעדה תוצפו תחושה חמימה – היא תתחיל בעץ האמתי שממוקם במרכז המסעדה, תעבור דרך קורות העץ שמצפות את הקירות והתקרה ותגיע עד הנוף הגלילי שנשקף מהחלון, זה שיעורר בכם חשק לתפוס תנומה על הדשא, אחרי שתמלאו את הבטן באוכל הלבנוני של השף ויסאם.

אותו ויסאם מקבל את פנינו. מדובר בשף ותיק שמאחוריו ניסיון בבישול, ניהול ואירוח במסעדות מגוונות בתל אביב ובצפון. אנחנו מתיישבים ליד החלון הרחב שמשקיף אל הגליל וטובעים בתפריט. בין הסלטים ומנות הפתיחה המוכרות של חומוס / טחינה / צ'יפס / חצילים ובורגול, צדה עיני את המנות המיוחדות של המקום, המבוססות על חומרי גלם מקומיים עונתיים: עולש, עלי גפן, חובזה ועוד. החלטנו להשאיר את בחירת המנות לשף המארח, החלטה שהתבררה כמוצדקת.

לשולחן התחילו להגיע מנות פתיחה צבעוניות וטריות להפליא. לצד הפיתות הטריות ואלו המטוגנות עם השום ועשבי התיבול שפתחו לנו את התיאבון, הוגשו זה לצד זה צלחת חומוס חלק בטעם עדין וחמצמץ, טחינה תוצרת בית מלאת שום, סלט חצילים שרופים עם טחינה, שום ולימון (שילוב טעמים שחזר על עצמו וגרם לנו להתאהב בפשטות שלו), סלט פלפלים ברוטב עגבניות חריף, סלט עגבניות רענן, זיתים תוצרת בית, סלט גזר טרי ופרוסות חציל ברוטב עגבניות פיקנטי.

הסתערנו על הכול בתיאבון גדול, בלי לחשוב על כל מה שעוד צפוי להגיע לשולחן. החומוס נוגב בשמחה, הפיתות טבלו בטחינה ושלל סוגי החצילים נבלעו כלא היו מעולם. המאפיין העיקרי של המנות היה חדות של טריות ואיכות. אי אפשר היה לפספס את טעם החציל שנשרף באש גלויה, ואת חריפותו של רוטב העגבניות שרק עורר בנו חשק לעוד וסקרנות לגבי ההמשך.

סלט הטאבולה שהגיע לשולחן עורר בי קריאות שמחה: ערימת עלים ירוקים קצוצים בצבע עז, ריח חזק של מיץ לימון וטעם חמצמץ ועשיר כמו שרק טאבולה אמתית יכולה להציע. המג'דרה שהגיעה חוסלה גם היא תוך דקות, טעם העדשים הנימוחות והכמון שנדף מהן היה נפלא. גם סלט הפטוש, תחת מעטה גבינה ערבית מגוררת וסומק מבהיק הביא אתו ניחוח גלילי מפתה.

בשלב הזה, כשהבטן התחילה להראות סימני שביעות רצון, שוחחנו קלות עם ויסאם, שסיפר לנו איך אחרי לימודי הטבחות בחיפה עבר לתל אביב כדי להתנסות בבישול ואחרי חמש שנים הבין שהחיים בקופסת סרדינים אינם בשבילו. הוא חזר לצפון ועבד במסעדות בטבריה וברחבי הגליל, והיה שותף במסעדת ארזים שבשלומי, לא רחוק מחורפיש. גם כאן, העבודה במקום שמאכיל כמאתיים סועדים במקביל עייפה אותו, עד שלפני כמה חודשים פרש כדי לפתוח את האהבה החדשה שלו בחורפיש.

בין לימונדה טרייה לנשנוש משלל המנות שעל השולחן, לא הפסקנו להציץ החוצה ולהתפעל מהנוף והשלווה. בדיוק כשהאוכל התחיל להתעכל, הגיעו לשולחן המנות המיוחדות, לבנוניות מובהקות, של חוראן: עלי גפן מגולגלים דק וממולאים בשר טעים, שישברק – בצק רבוך במילוי בשר - ושיך אל מחשי – קישוא ממולא בבשר נפלא ברוטב יוגורט מבושל, סמיך ומשמח במיוחד. לצד אלו הגיעו מנת נזרי של פרוסות חציל מבושלות בחומוס ועגבניות - טעימה להפליא - ועולש מבושל עם בצל, לימון ושמן זית, מנה שכל דיאטה תקבל באהבה וכל אדם יאכל בשמחה. בשלב זה לא יכולנו להכניס פירור נוסף. תוך ניקור במה שנשאר על השולחן, ביקשנו תה צמחים להרגעה סופית.

מסעדות בסגנון מזרחי וערבי יש הרבה, אבל מעטות מצליחות להגיע לרמה שבה ניכרים המחשבה, הזמן, המגע האישי והיד המדויקת על התבלינים, בניגוד לפס הייצור הנפוץ. אם מסעדות כמו דיאנא בנצרת ואל באבור באום אל פאחם הפכו מוקד עלייה לרגל, גם חוראן בחורפיש יכולה, והיא בוודאי מצדיקה ביקור בנסיעה הבאה שלכם בכביש 89.