"'פיצ'וגה' הוא שם חיבה לציפור רוסית קטנה, זוהי מנה שהייתה בעבר חביבה על הצארים שהיו מקבלים את הציפור השלמה. אנחנו קיבלנו שני נתחי חזה עוף רכים מאד וקוביות צ'יפס קראנצ'יות..." גיא סופר, אתניקה בהרצליה
ברביעי בערב, חבר ואני סיימנו יום עבודה. היו לנו כמה שעות לשרוף לפני נסיעה לשדה התעופה, והתלבטנו בין כמה בירות בבר לבין מסעדה טובה ושקטה, כשבסוף היא ניצחה. במבט ראשון, אתניקה נראית כמו אחת שחולפים על פניה בדרך לפה או לשם, אך בפועל מדובר בפנינה שאסור להחמיץ. היא ממוקמת ברחוב שנקר בהרצליה פיתוח, עם תועפות של חניה באזור (לפחות אחרי שעות העבודה), עיצוב מעניין, מוזיקה נעימה ותפריט מגוון – בדיוק מה שחיפשנו.
התיישבנו באחת הפינות השקטות ועיינו בתפריט. שוב, במבט ראשון, האוכל נראה מזרחי ורגיל. שיחה עם המלצרית מבהירה שמדובר במסעדת אוריינטלית - לא סתם מזרחית, אלא כזו שמציגה מנות מיוחדות מהמזרח הקרוב והתיכון, שמוכנות במקום, תוך הקפדה יתרה על חומרי גלם משובחים.
בהמלצת המלצרית הזמנו את מנת הלחמעג'ון (39 ש"ח) שמקורה בטורקיה. כיכר הלחם הגדולה והעבה נאפתה בטאבון המסעדה, ועליה - בשר טלה. לצדה הונחה פנכה קטנה של טחינה ועוד אחת של סלסת עגבניות מעט פיקנטית. הלחם נטרף, ולא בגלל שהיינו רעבים במיוחד, אלא בגלל הריחות והטעמים של טריות הלחם ואיכות הבשר.
בינתיים הגיעו אל השולחן לחמניות פרנה - זהו השם המקורי של הטאבון שבו היו אופים את הלחם המרוקאי הנ"ל. הן עגולות, קטנות, לוהטות, מה שסייע לחסל אותן ללא מצמוץ, וגם הן לוו בסלטים שונים: חומוס, חצילים, טורקי, מדבוחה, לבנה. לבנה? כן, לבנה. בעל הבית החייכן שהסתובב באזור מיד ניגש להסביר. "קודם תטעמו, זה בסדר, לא לדאוג." טעמנו, הלבנה מצוינת. "אנחנו מחמיצים טופו, מוסיפים שמן זית וזעתר, והתוצאה לפניכם" לא הייתי מאמין בחיים, אבל עובדה - זוהי באמת לבנה מעולה ומפתיעה. החומוס, תוצרת בית כמובן, היה לא פחות טוב.
בשלב הזה סרקנו את הלוגו של "שופה" שהיה על השולחן וקיבלנו את קוקטייל הבית: עראק עם קסיס, חמוציות, נענע וליים - שילוב טעמים מיוחד ומעניין, שלא רואים הרבה במחוזותינו. עם העיקריות התלבטנו ממש. כל הבשרים מיושנים במקום במשך 14 ימים, עד שהם מגיעים למידת הרכות הרצויה. בסוף החלטנו על "קוסקוס אתניקה" (89 ש"ח) – מנה ענקית, כמעט זוגית, של קוסקוס, שמגיעה על בשר אסאדו - "היום תקבלו אוסובוקו במקום". לא התנגדנו להזדמנות, והאמת היא שהיה מצוין. האוסובוקו היה רך, התפרק מהעצם כמו שצריך, והקוסקוס עם הרוטב היה מוצלח ביותר. את המנה הנוספת "פיצ'וגה" – חזה עוף צלוי בגריל שמוגש עם פום סוטה פריכים ורוטב צ'ימיצ'ורי (56 ש"ח) הזמנו בעיקר בגלל השם המעניין. מחקר ברשת גילה לי שפיצ'וגה הוא שם חיבה לציפור רוסית קטנה, זוהי מנה שהייתה בעבר חביבה על הצארים שהיו מקבלים את הציפור השלמה. אנחנו קיבלנו שני נתחי חזה עוף רכים מאד וקוביות צ'יפס קראנצ'יות שאי אפשר היה להפסיק לנשנש, גם כשכבר היינו מלאים לגמרי.
בלי קינוח לא ייתכן דבר, אז הזמנו סיגרים מתוקים ממולאים בקרם שקדים נפלא ובצימוקים, ולצדם סורבה פירות יער - סיום מתוק לארוחה מעולה. אתניקה עלתה על כל הציפיות שלנו עם אוכל מפתיע, מגוון, טעים ועשוי היטב, אני בהחלט מתכנן לחזור.
