אוסקר ווילד

"ליד הבר נמצא גם ארון נעול ומאובטח שבו נמצאים קוניאקים שכוסית אחת מהם עולה כמו חודש שכירות בתל אביב..." עופר פרוסנר והיפה מגיעים בתחבורה ציבורית לפתח תקווה, שם הם נהנים מהקום איל פו של אוסקר ווילד

אני והיפה הגענו לאוסקר ווילד בתחבורה ציבורית ומלאים בסקפטיות. אחרי כמעט שנה וחצי ביחד, פיתחנו כמה תכונות משותפות, שאחת מהן היא הגישה "בשביל מה לבלות מחוץ לתל אביב". שנינו, כמובן, לא גדלנו בעיר הגדולה, אבל עדיין למדנו די בקלות איך לתפוס תחת.

הסקפטיות רק הלכה והתגברה כשהיפה הסתכלה עליי במבט מלא בוז ושטנה וסיננה מבעד שפתיה: "אני לא מאמינה שאני עומדת כל הדרך לפתח תקווה. כדאי לך מאד שהמקום הזה יהיה שווה את זה!" היפה מגיעה ממשפחה של מסעדנים, שלימדו אותה לאכול טוב ולשתות טוב, ובשלב הזה כבר התחלתי לחשוש מעט, בכל זאת, האם יש תקווה בפתח תקווה?

כשירדנו בנת"צ באמצע ז'בוטינסקי והתחלנו ללכת, נרשמה כבר שתיקה רועמת. אבל אזור התעשייה יכין, שם נמצא אוסקר ווילד, התגלה כמקום מעניין ומלא חיים, גם בערב יום שני. לצד סניפים של מסעדות מוכרות, אנשי המתחם הפליאו ביציאות מפתיעות – בר אחד קיבל את שמה של מרלה סינגר, הדמות הנשית מ"פייט קלאב", ואחר, כמו חזר בזמן לשנות ה-80 עם הדלוריאן שלו, החליט להיקרא על שמו של ד"ר אמט בראון.

אבל אותנו לא כל זה לא עניין, ואחרי הליכה של כ-10 דקות הגענו למחוז חפצנו והתיישבנו על הבר. היפה הסתכלה בי, ואמרה שיש סיכוי שהולך להיות כיף. ניכר שמישהו השקיע כמות יפה של כסף וזמן כשהוא בא לבנות את הבר האירי הזה: פרסומות ישנות של ויסקי ובירה על הקיר, תמונות של גיבורי תרבות מהאי הירוק וציטוטים על התחתיות מאת הסופר שעל שמו נקרא המקום היו חלק מהדברים שאהבנו. אבל שניים בלטו יותר מהשאר: הראשון הוא הוויטראז' המדהים, שמתברר שעוצב על ידי מי שגם אחראי על שיפוץ הכנסייה של לף (כן, אלה מהבירה).

הדבר השני, שבטח יעניין כל חובב אלכוהול, הוא הקיר של הסינגל מאלטים - מדובר ביצירת אמנות לא פחות מהוויטראז' שעומד מולה. ליד הבר נמצא גם ארון נעול ומאובטח שבו נמצאים קוניאקים שכוסית אחת מהם עולה כמו חודש שכירות בתל אביב. בקיצור, מדובר במקום שכיף להתרווח בספות הנעימות שבפינות הישיבה הרבות שלו, ונראה שכיף גם בחוץ, כי ביום שהגענו הייתה הופעה של האוברטונס.

אני והיפה החלטנו להתיישב על הבר, כדי לדגום כמה שיותר משקאות ולדבר עם שלישיית הברמנים שהצליחה לשכר אותנו: ז'ניה החייכן, יסמין יפת העיניים והברמנית השלישית שכשדיברתי איתה הייתי כל כך שיכור, שאני זוכר הכול מלבד שמה. אז בואו נדבר קצת על מה ששתינו: התחלנו עם שתי בירות – אני עם פולרס, מבשלה בריטית עם שלוש בירות שונות, שמתחלפות ביניהן בבר, והיפה עם נגב אמבר אייל נהדרת. (25 ₪ לשליש, לשתיהן). המטבע העובר לסוחר באוסקר ווילד הוא צ'ייסרים של בושמילס, וגם עליהם התפנקנו, והחלטנו להזמין כמתאבן את הסיגרים של המקום, עם עוף, כבד ולבבות קצוצים שמלווים בטחינה ובלימונים כבושים. המנה הטעימה בהחלט פתחה לנו את התיאבון.

אני יכול לתת כאן המון שמות של אנשים שאחראים על העניינים והמזון, אבל זה לא באמת ישנה לכם. הנה מה שחשוב: האוכל באוסקר ווילד מאד טעים, אבל יותר חשוב, מתאים לצריכה עם אלכוהול – הוא כמובן מכיל שמן אבל לא יותר מדי, ויש בו נגיעה כזו של קלאסה, אקסטרה טאץ', תכונה שמלווה את כל הבילוי במקום. המשכנו לשתות. היפה לקחה לעצמה שליש הוגארדן מהחבית (25 ₪) ובקבוק סיידר בשם הנהדר Old Rosie Cloudy Scrumpy (29 ₪), שטעמו המריר והמתקתק לא הסגיר את 7.3% האלכוהול שהוא מכיל. אני ניסיתי סיידר של מגנרס בטעם פירות יער (32 ₪), והחלטתי שעדיף להמשיך עם סיידרים של תפוחים.

המשכנו עם צ'ייסרים של טאליסקר, וקיבלנו מנות עיקריות לשולחן: פיש אנד צ'יפס בשביל היפה (מנה עצומה, 46 ₪) ובשבילי נקניקיות איריות של אלן, רגילה וחריפה (48 ₪), שהגיעו עם תפוחי אדמה אפויים, בצל מטוגן וחמוצי הבית. עם האוכל שתיתי שליש גינס (29 ₪) והיפה התפנקה על שליש ויינשטפן (26 ₪), ואז כבר היינו שיכורים וידענו שכדאי לשים את פעמנו לעבר הנת"צ. לפני שעזבנו גילינו משהו די מדהים – בסופי שבוע אוסקר ווילד מפעיל שירות הסעות עם ה-PT Cruiser של הבר, ללקוחות שיכורים שלא יכולים לנסוע הביתה. היפה אמרה שזה לא מנחם אותה, ואיך שהוא הגענו חזרה לתל אביב שלמים ובריאים בלי לזכור הרבה מהדרך.

אם לסכם, שווה להגיע לאוסקר ווילד בפתח תקווה. האוכל והשתייה טעימים, ובעיקר יש שם תחושה שהכול קום איל פו. ומי שאכפת לו מהאלכוהול שלו, יידע להעריך את המקצועיות, את הכיפיות (לא דבר שקל לעשות) ואת החיוך החם של כל הצוות העצום של הבר האירי הזה.

צילום: מיטל סולמון