Skip Navigation Linksראשי > קפה ובתי קפה > בתי קפה> כתבת ביקורת על קיורטוש בוגרשוב תל אביב

קיורטוש


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

עופר פרוסנר: "ניב אדם נעים הליכות וכזה שכיף לדבר אתו, שמפנק וממתיק סוד. לניב הייתה הילת חשיבות של אדם שבאמת אין לו תחליף. אתם מבינים: ניב הוא האדם היחיד במדינת ישראל שיודע להכין את הקיורטוש של 'קיורטוש'..."

ניב קיבל את פנינו כשהגענו לקיורטוש. לא הייתה לו חליפה מהודרת, לא מגבעת לבד מפוארת. שרירי ידיו לא היו משורגים, הוא לא שתה מרטיני, אני בטוח שאף אחד לא צייד אותו בגאדג'טים משירות הוד מלכותה ההונגרית, ובוודאי שלא היה לו קוד סודי מגניב כמו 007 או כוכבית 42. אבל היה משהו סביב לניב, הילה של חשיבות: לא חשיבות עצמית מעצבנת כמו שיש לאנשים שיודעים שהם מיוחדים, גם אם הם היחידים שיודעים את זה. לא לא, ניב אדם נעים הליכות וכזה שכיף לדבר אתו, שמפנק וממתיק סוד. לניב הייתה הילת חשיבות של אדם שבאמת אין לו תחליף.

אתם מבינים: ניב הוא האדם היחיד במדינת ישראל שיודע להכין את הקיורטוש של "קיורטוש"

אבל לפני שידענו את כל זה על ניב, ישבנו, אני והסגפן, והתענגנו על המטעמים שהוא דאג שיוציאו לנו. הסגפן שתה קפה ואילו אני שוקו חם, משקה שבאופן מפתיע לא העיק למרות התקפת הסוכר הנהנתנית שעמדה לבוא לפתח פי. אל השולחן הגיעו שלוש חתיכות עוגה נהדרות – ואנחנו התחלנו עם השמרים והריקוטה (45 ש"ח לסטריפ). השילוב ביניהן היה מענג – הריקוטה, כך הוסבר לנו, היא ריקוטה אמתית, והיא הרגישה ככה, כשאת הטעם הנייטרלי של הגבינה האיטלקית המתיקה מעט גרידת הלימון והתפוזים הטבעית.

העוגה השנייה שדגמנו הייתה כמעט ההפך מהראשונה: סטריפ שוקולד בלגי עם קרם נוגט (59 ש"ח). כשהסגפן, שקיבל את כינויו אחרי שהוכיח נזירות שאין בלתה, טעם אותה, התעקל פיו כלפי מעלה, לחיוך נדיר. "זו עוגה פשוט נהדרת", הפטיר והוסיף: "אני אוהב את התחושה שהיא עושה לי בפה". אחרי שגם אני טעמתי ממנה, לא נותר לי אלא להסכים: השילוב בין השוקולד לנוגט ובעיקר המינונים שמשתמשים בהם בקיורטוש, יוצרים עוגה שמצד אחד מלאה באופי, אך מצד שני לא מכבידה מדי.

ואז טעמנו את הפלרינה

בביס השני ממנה היינו מאוהבים. מדובר במאפה מדרום איטליה, שבו שכבות של בצק עלים מסתירות בתוכן קרם פטיסייר. במקום להשתמש בהמון קלישאות של ביקורות אוכל על הפלרינה (13 ש"ח), נשתמש רק באחת: אם לא תטעמו, לא תבינו.

נחנו קצת מהמתוק, ושאלנו את ניב מה מתכננים לנו בקיורטוש לקראת החגים, והוא הלהיט את היצרים שלנו וסיפר לנו על ליין עוגות הדבש הבחושות שעומד להגיע. אפילו הסגפן הפך לרגע לפו הדב כששמע על כל הדבשיות הזו. בינתיים החלטנו להתפנק עם משהו קצת פחות מתוק, בתור מתאבן למנה האחרונה – עוגיות פלורנטין. מדובר בעוגיות ללא קמח, שמורכבות משקדים, קרמל, שוקולד ושמנת מתוקה (קופסה עולה 38 ש"ח).

הסגפן התחיל להתלונן על כך שמתוק לו מדי, והוא לא מוכן לזה יותר. לרגע נראה כאילו הוא קם ללכת, אבל אז אמרתי לו את שתי המילים ששברו אותו סופית, והכריחו אותו להודות באמת: "אני לא מאמין שאני אומר את זה עופר, אבל אני נהנה. לעולם לא אסלח לך על כך!"

שתי המילים האלה היו כמובן "עוגת שכבות"

לעוגה האחרונה שאכלנו קראו "הביסקוויט של קיורטוש" (65 ש"ח), והיא הייתה טעימה יותר מכל האחרות. הרעיון מאד פשוט – שכבות של קרם שמנת מתוקה עם שוקולד לבן בין ביסקוויטים, כשאת הטאץ' הסופי הקטלני נותנת שכבת גנאש שוקולד מריר. הסגפן, כנצר אמתי למשפחה פולנית, אכל ביס והתלונן בפניי שהוא אוכל יותר מדי או שטעים לו מדי ומה הוא יעשה אחר כך או שיהיה לו כאב בטן או שאלף ואחד דברים. התלונן, ואכל הכול כולל הפירורים שנשארו. עם הידיים ליקט אותם, ואני הייתי חכם מספיק כדי לצלם, כדי שיהיה לי עם מה לסחוט אותו.

בסוף, לפני שהלכנו, ביקשנו מניב שיסביר לנו את הסוד שלו, אבל הוא לא היה מוכן. אז במקום קנינו כל אחד גם קיורטוש שיהיה לנו בבית למקרה שתהיה לנו נפילת סוכר מסתורית – מסתורית לפחות כמו סוד ההכנה של המאפה ההונגרי המתוק מתוק הזה.