"זוהי פלטפורמה בשם 'באלבסטה', שמתלבשת על מתחמי השוק וחושפת קובץ רחובות וסמטאות המקפלים בין קירותיהם מבחר אמנים מכל התחומים..." ענבל גרזון באה לבסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים, וגם מבקרת באטליה של טלי פרידמן
בשעת אחר צהרים חמימה של אמצע אוגוסט, אנשים רבים מתהלכים בשוק מחנה יהודה. זהו יום ראשון, אך מרגיש כמו שישי דחוק. המירוץ אחר הרוכל או הירקן הנבחר מתחלף בחיפוש משתהה אחר מיצגי האמנות והמוסיקה הרבים שפזורים ברחבי השוק, מתכתבים עם התרבות המקומית המתנוססת בין הסמטאות. זוהי השנה השלישית ברציפות שבה אירוע ייחודי מסוג זה חושף עצמו אל קהל המבקרים.
עונת התרבות, שמזמינה את הקהל הרחב לבוא לבסטה, היא עמותה שמורכבת מקבוצת חולמים, ששאיפתם היא למסמר כמה מקומות אסטרטגיים בעלי אוריינטציה תרבותית ייחודית המזוהה עם ירושלים, ולשלב בהם אירועים אינטראקטיביים, שירחיבו את הזיקה אל החוויה המקומית בקרב כלל שכבות האוכלוסייה.
הפעם זוהי פלטפורמה בשם "באלבסטה", שמתלבשת על מתחמי השוק וחושפת קובץ רחובות וסמטאות המקפלים בין קירותיהם מבחר אמנים מכל התחומים: מוזיקאים שמלווים את העוברים והשבים בצלילים אתניים שורשיים ומודרניים באחד, אמני במה המתהלכים בין המון האנשים וכמו מושכים בחוט את מבטיהם הנלהבים באמצעות יכולות תיאטרליות מרשימות, אמנים פלסטיים שגורמים לקהל לקרב את מגע החומר עם מגע העין ובכך מעצימים את החוויה הוויזואלית, ולצדם, בעלי הבסטות, כמיצג אמנותי הנחשב שגרתי למדי בשוק המחנה, מלווים את האירוע כולו ממרום מרכולתם ומחזקים את טעמי, ריחות וצבעי האווירה.
בין סמטה לסמטה, דלת קטנה ולבנה מובילה אל תוך סטודיו גדול ומואר. כאן שוכן מיזם האוכל האצילי של טלי פרידמן, שמלווה את אירועי השוק מזה שנה שלישית. טלי, שפית במקצועה, ספוגה ב-17 שנים של ידע בתחום הקולינריה. "האטליה" אשר בבעלותה, פירושו סטודיו בצרפתית, והוא מחזק את התחושה שמדובר בחלל אמנותי החושף את דרך היצירה הקולינרית הייחודית של טלי, על ידי סדנאות אוכל המועברות במקום, בתיאום מראש כמובן. אלו מורכבות מכמה שלבים: סיור מודרך, שנעשה תוך בחירת מרכיבי המנות המשתנים בהתאם להיצע הקיים בשוק, לאחר מכן ביקור בסטודיו ובחירת התפריט בשיתוף רצון הקהל, והכנת המנות על ידי כלל משתתפי הסדנה. ולקינוח האירוע, סעודה באווירה ירושלמית, על גג הסטודיו הצופה אל נופי העיר ואל זרם האנשים הגובר ברחוב השוק הראשי.
מדי פעם בפעם הסטודיו נותן במה לאירועים פרטיים, סוגר דלתותיו לקהל הרחב ומעניק את מלוא תשומת הלב לחוגגי האירוע. במקרים כאלו, צוות מיומן של טבחים שוקד על הכנת המנות ובניית הארוחה כבמין פס יצור אנושי מרהיב.
מספר הימים בשנה שבהם הפסטיבל מתקיים הוא מצומצם מאד, מה שמכניס את החגיגה למהדורה שנתית מוגבלת. הנה סיבה מצוינת לתכנון חופשה שנתית בעיר הבירה, שמאפשרת חוויה המחברת את המודרניזציה עם המקורות. יום ראשון הקרוב, 19 באוגוסט, יהיה האחרון בהחלט השנה, שבו אפשר יהיה לחוות את רוח האירוע.
