אליס בר קפה

"אליס מציע אווירה מאד נוחה, נעימה, ידידותית ואפילו אמנותית, עם אוכל טוב ומוסיקה טובה. ואל תשכחו את הפיצה ההרסנית..." ליונתן שטרנברג נמאס מהרשתות שהשתלטו על הענף במרכז ירושלים. אז הוא מגיע לאליס ברחוב שמאי

מרכז ירושלים עבר מהפכים רציניים בשנים האחרונות. הרכבת הקלה שינתה לחלוטין את הנוף של רחוב יפו (ועדיין לא הבנתי למה לקח כל כך הרבה זמן לסיים את הפרויקט), בניין המשביר החדש קם בכיכר ציון, מסעדות וברים חדשים נפתחו, וולדורף אסטוריה ברחוב אגרון ממשיך בתהליכים – והשינויים כל הזמן מתרחשים.

דבר אחד שלא השתנה במרכז ירושלים הוא המחסור בבתי קפה עם אופי ותחושה ביתית. נכון, קדוש הוא מעולה ואני גם ממש אוהב את תמול שלשום, אבל כשאני הולך במרכז העיר אני ממש יכול להרגיש איך הרשתות שולטות בענף. ומכיוון שהייתי קצת מתוסכל מהמצב, הלכתי לאליס ברחוב שמאי, שהוא בית קפה-מסעדה-בר שונה מהשאר.

אליס, שנקרא כך על שם סבתו של הבעלים, הוא בית קפה בבוקר, שמשנה את פניו במהלך היום. עסקיות מוצעות בצהריים ובערב, אז גם מגיע המבחר הטוב של האלכוהול. התפריט (כשר) מציע מגוון ארוחות בוקר, סלטים, כריכים, פסטות, תפוחי אדמה ממולאים, ספיישלים יומיים וגם פיצה שמכינים במקום.

אבל אליס הוא הרבה יותר ממקום לאכול ולשתות בו. מה שכנראה מאפיין אותו ביותר הוא אוסף הציורים והצילומים שמקשטים את הקירות. מדובר בגלריית אמנות בלתי-רשמית, שנותנת במה לסטודנטים ולאמנים ירושלמים. התערוכות שמוצגות במקום בדרך כלל מתחלפות כל חודש, והרבה מהיצירות באמת מרשימות. בכל שבוע מארחים כאן הופעות של מוסיקה חיה מהסוג שלא הייתם כוללים במיינסטרים, בדרך כלל בימי שלישי ו/או חמישי. הנגנים בלהקה מגיעים עם הכלים לסמטה בין רחוב שמאי לבן יהודה, וכל מי שיושב בתוך בית הקפה, או בבר החיצוני והמגניב ביותר, ואפילו האנשים שעוברים לתומם ברחוב בן יהודה - נהנים כולם מהמוסיקה.

שתינו לנו בירות – קסטיל רוז' בטעם דובדבן בשביל הגברת, ואדלוויס (גרמנית על בסיס חיטה) בשבילי, נעשינו קצת רעבים והזמנו משהו. עשר דקות אחרי, הגיעה פיצה עם גבינת עזים – דקה ופריכה, עם תיבול טוב וכמות נדיבה של גבינה, שהפכה את הפיצה הזו לאחת הטובות שאכלתי מזה זמן מה. גם הפסטה הייתה די טעימה, אף על פי שעוד קצת תיבול היה נותן לרוקפור, לשום, ליין הלבן ולרוטב השמנת את הטאץ' הסופי.

בסך הכול, אליס מציע אווירה מאד נוחה, נעימה, ידידותית ואפילו אמנותית, עם אוכל טוב ומוסיקה טובה. ואל תשכחו את הפיצה ההרסנית. אנחנו נחזור.