זאייצ'יק - בר קטן

"בידיים מיומנות, עומרי כבר משקשק ג'ין, לימון כתוש, בזיליקום טרי, ליקר אוכמניות וסוכר חום. הנערה מהפרברים שותה בשמחה..." אורית איציק בזאייצ'יק – בר שכונתי על-אזורי בנחלת בנימין, תל אביב

הסיווג "בר שכונתי בתל אביב" היה קצת מלחיץ את הנערה מהפרברים שפעם הייתי. מה עושים שם לאנשים שלא גרים באזור? אומרים להם שהם לא חלק מקהל הקבועים ומגרשים אותם החוצה? עברו כמה שנים טובות על הכרך התל אביבי, וגם הקונספט "שכונה" עבר טרנספורמציה: בימים שבהם גובה שכר הדירה היה סביר כל אחד היה יכול לבחור איפה הוא רוצה לגור, ולהזדהות עם הבר המקומי. כך נוצרה הפרדה ברורה בעיר - הצפונים לפאבים הנקיים עם הבנות המאופרות והבנים עם החולצה המכופתרת, והדרומים לברים בדרום, עם המוסיקה, עשן הסיגריות והלכלוך. היום, כששכר הדירה הוא בלתי אפשרי בכל שכונה בעיר בכל מקרה, קצת קשה לבחור את מקום המגורים, אלא שהערבוב יוצר תופעה מעניינת - פאבים שכונתיים על-אזוריים.

זאייצ'יק – אצלנו בשכונה

המיקום הגיאוגרפי של זאייצ'יק הוא ברחוב נחלת בנימין, אבל, כאמור, אין כמעט רלוונטיות לנקודת הציון הזו. מה שנשאר הוא האופי, ולשמחתנו מדובר בבר שכונתי אמתי. בכל זאת, מיד כשנכנסתי קודם כל הרגעתי את הקולות הילדותיים שלחשו לי שאני לא מהשכונה: לא רק שלא גירשו אותי החוצה, להפך – חייכו אליי חיוך גדול.

עומרי טויסטר ואיתמר מישור הם הבחורים שעומדים מאחורי הבר הקטן. עומרי, לבוש בטי-שירט ממסע ההופעות של פינק פלויד בשנת 1973, מתפעל את ברזי הבירה. פעם הוא היה הברמן המיתולוגי של "השופטים" באבן גבירול, עשר דקות על אופניים ואלף שנות אור מרחוב נחלת בנימין. אל חשש, חבורת המעריצים שלו גומעת את המרחק הזה בשמחה.

בצד השני של הבר יושב איתמר עם בירה, מתלוצץ עם אורחיו. הוא מציץ ברשימת הקוקטיילים שהוא, עומרי והחברים המציאו, ושואל את עומרי אם בא לו להכין לי את "הג'ינה בזיל". זה, בתגובה, מיד מתחיל לשקשק בידיים מיומנות ג'ין, לימון כתוש, בזיליקום טרי, ליקר אוכמניות וסוכר חום. הנערה מהפרברים שותה בשמחה.

לערבי רביעי קוראים בזאייצ'יק "חברים מברמנים": חברים של החברים עוברים לאחורי הבר, מוזגים בירה לאורחים, ממציאים עוד כמה קוקטיילים, משתלטים על המוסיקה ובעצם עושים מה שבא להם. היום תורו של האב הגאה של עומרי, שלומד איך מוזגים בירה לכוס לצלילי מחיאות כפיים של האורחים.

קומה ב'

יום אחד נכנסה לבר פמליה של חתונה שבדיוק יצאה מבית הכנסת הגדול. אחר כבוד הובלו הכלה והחתן על מחלצותיהם וחבריהם אל הקומה השנייה, שמיועדת לאירועים שכוללים עד 30 מוזמנים ולחבורות צעירות וקולניות. מלצרית הופקדה עליהם במיוחד, וכולם היו שמחים.

אבל החלק המעניין יותר בקומה ב' של הזאייצ'יק הוא השירותים. בקבוק ג'ק דניאלס שקשור בקצה חבל משמש כמשקולת לדלת של החדר. הוא קצת מקשה על הפתיחה, אבל גם דואג שהיא תיסגר במהירות אחרי שנכנסים - פונקציונליות חשובה למי שבילה את השעתיים האחרונות בשתיית בירה וקוקטיילים.

ומה קורה בפנים? קודם כל נקי פה, עוד נקודה לזכות הזאייצ'יק, וכן, אפשר להכניס את חובת הטינופת בשירותים לקטגוריית האגדות האורבניות. חוץ מזה, את הקיר מקשט המניפסט שכתב איתמר, חובב ברים שכונתיים בעצמו: "הברמן יכול להיות אחי הגדול שנותן לי עצות איך לתפוס זיון, המלצרית – אחותי הקטנה, והטבח - אימא שמפנקת אותי בסנדוויץ' טוב כשאני עצוב." למטה איתמר הכריז קודם שהוא הולך להכין לי טוסט ונעלם במטבח הקטן. כשהוא חוזר עם טוסט חם שופע פסטו וגם מזהיר שאחכה קצת כי הוא עדיין חם, אני מתחילה להבין על מה הוא מדבר.

חברים על הבר

אז גם אם לא ממש מכירים, נראה שכולם חברים של כולם. על הבר יושב השכן מפעם שבינתיים עבר דירה, לידו השפית של בר היין ליד, ובהמשך עוד כמה פנים שכבר היו כאן, מתעניינים בשלומי ומשתפים אותי בבדיחות הפנימיות. עומרי מציע שוט של בחרובקה כדי להוריד את הטוסט לפני שאני הולכת, והשאר שמחים להצטרף. בר שכונתי על-אזורי.