ספייס

"המנה הצרפתית הקלאסית הורכבה מפילה בקר ומעליו כבד אווז, כשלצדם הוגשו ערמונים ופטריות פורטובלו ברוטב יין אדום, ובצד תוספת של פירה מהביל. הו, מה נשאר לספר..." גיא סופר סוגר את היום בספייס שבמושב אמונים

סוף-סוף הגיע הסוף של עוד יום עבודה, ואנחנו סובלים ממקרה חמור של עייפות מנטלית של תחילת השבוע. עוד מחכה לנו אימון בחדר כושר, ואחריו - מה? שוב נחזור הביתה לצ'יפס, שניצלים וסלט? לא הפעם. החלטנו לצאת. שרדנו את האימון שהמיר חלק מהעייפות המנטלית בעייפות פיזית מבורכת, ועכשיו עלתה השאלה הקבועה – לאן? לא התחשק לנו להתקרב לבלגן התל אביבי הקבוע, ולאוזננו גונבו שמועות על מקום במושב אמונים ששווה הגעה מרחוק.

ה-GPS הביא אותנו לאזור אשדוד, ומיד בכניסה למושב אמונים ראינו את ספייס מצד שמאל. במגרש ענק, סדרן מפנה אותנו לחניה הפנויה הקרובה. הגן של ספייס מואר, המים זורמים, המקום הומה אדם, סועדים שמחים בכל מקום, בפנים ובחוץ, קולות אנשים מכל הכיוונים. ספייס הוא אולם אירועים שיכול להכיל עד 400 מוזמנים, וגם מסעדה כשרה. באותו יום נערכו כאן שלושה אירועים קטנים, שכל אחד מהם כלל כעשרה אנשים, ובלי קשר היו כאן עוד הרבה סועדים במסעדה.

פותחים שולחן

התפריט של ספייס מכיל קצת מהכול: מנות פתיחה, סלטים, דגים, בשרים, מוקפצים, סושי (בערב) וגם מנות ילדים. יש עסקיות צהריים, ולא כאלו שמגבילות לשתיים וחצי מנות (שדווקא אותן אני אף פעם לא רוצה), אלא פשוט 20% הנחה על כל התפריט. עליו, אגב, אחראי השף עוזי מלכה. כך התחלנו עם לחם הבית: שתי ג'בטות טריות וחמות שמוגשות עם 6 מטבלים שונים, ששימשו אותנו נאמנה בעיקר לניגוב רטבים בהמשך.

אחרי הרבה התלבטויות החלטנו על שלוש מנות פתיחה. ראשית, חציל בלאדי צלוי בגריל בשילוב פלפלים קלויים, קונפי שום, שמן זית כתית וטחינה לבנה – המנה מגיעה כפרוסות עבות של חציל מעושן היטב, עם פלפלים בשלושה צבעים. קונפי השום שהונח על החציל שדרג אותו, והשילוב עם הטחינה והסילאן מנצח. בהחלט לא מה שציפינו כשהזמנו את המנה, וההפתעה הייתה לטובה.

המשכנו עם פורטובלו מיקס – מה כבר יכול להפתיע אותנו פה? אז קודם כל, הגיעה כמות מכובדת של פטריות, הרבה מעבר לנהוג במנות ראשונות. הן טבלו ברוטב סמיך ועשיר, שנוגב, כאמור, על ידי הג'בטות שלנו. אגוזי המלך והערמונים שליוו את המנה ייחדו אותה והוסיפו את טיפת הקראנץ' שתמיד חסרה במנה כזו, ועלי הבזיל ספגו את הרוטב המתקתק והפכו כמעט למנה בפני עצמם.
מנת הפתיחה האחרונה הייתה סיגר עגל וצנוברים: בשר עגל קצוץ על הסכין, בצל מטוגן וצנוברים מגולגלים בעלי סיגר פריכים בליווי טחינה וסלט פלפלים פיקנטי. מדובר במנה של ארבעה חצאי סיגר ענקיים, ספוגים שמן, טעימים בטירוף, ממש, אבל ממש, מנת שחיתות.

המיוחדות שלנו

לפני העיקריות כבר היינו כמעט שבעים, ובעצם כל הראשונות נטו לכיוון המטבח הים תיכוני. לכן החלטנו לגוון ואף לחלוק את המנה הבודדת היקרה ביותר בתפריט: טורנדו רוסיני. המנה הצרפתית הקלאסית הורכבה מפילה בקר ומעליו כבד אווז, כשלצדם הוגשו ערמונים ופטריות פורטובלו ברוטב יין אדום, ובצד תוספת של פירה מהביל. הו, מה נשאר לספר. הבשר עשוי בול, כבר האווז רך ונמס בפה, והטעמים משתלבים בדיוק מושלם, כפי שהיית מצפה מטורנדו רוסיני להיות.

לקינוח הזמנו מרקיז - שכבת שוקולד וחלווה שהוגשו עם קצפת וגלידת מלאבי – כמה פשוט ככה טעים; וסמי פרדו - שכבה של עוגיות תחרה, אגוזים קריספיים ומקפא של מלאבי ברוטב דובדבנים וקוקוס קלוי – מורכב היטב ויפה. הדעות על הטעם, לעומת זאת, נחלקו: אני אהבתי מאד את המרקיז, והיא את הסמי פרדו. אמנם התבצרנו בדעותינו בעניין הטעם, אולם כן הסכמנו על כך שהמסעדה מנצלת את היותה כשרה, ובמקום לחפש תחליפי קינוח בעייתיים, ממציאה מנות מקוריות שאין בהן בעיות כשרות.

בשורה התחתונה, נרשם עוד מקום בילוי לערבים, הרחק מההמון הסוער.