אל גאוצ'ו חיפה

"הסטייקים הוגשו על פלנצ'ה לוהטת, כזו שניתן להמשיך ולצלות עליה את הבשר. רחשיה נשמעו נהדר, וכל אחת מאתנו ניגשה לעבודה בלהט..." אורלי פרש-אזולאי חוגגת עם הרבה בשר במסעדת אל גאוצ'ו הארגנטינאית שבחיפה

קרן חגגה את יום הולדתה יחד עם המדינה, ולרגל האירוע הזמנתי אותה לנעוץ שיניים בבשר צלוי בארומה ארגנטינאית, באל גאוצ'ו החיפאית שעל הכרמל.

נכנסנו למסעדה דרך מרפסת רחבה שצופה אל נוף המפרץ עוצר הנשימה, ובפנים גילינו חלל מקסים, מעוצב בקפידה בסגנון כפרי מודרני. הגודל שלו וגם של מרפסת העץ החיצונית מאפשרים שלל מקומות ישיבה נוחים שמתאימים לזוגות, למשפחות בכל הרכב ולקבוצות שרוצות לחגוג יחד במסעדה בלי צפיפות וקשיי התארגנות, וגם אירועים פרטיים שכוללים עד 140 מוזמנים. גריל מן מלהטט מול הסועדים על הגריל העצום שנצלים בו בשרים באופן תדיר, כמו מחכים לאדם הבא שינגוס בהם את תאוותו. אגב, גם אם באל גאוצ'ו שם המשחק הוא בשר איכותי ומפנק שנצלה על פחמים ומוגש בנדיבות ובאהבה, גם ילדים וצמחונים ימצאו כאן מה לאכול.

הריחות המשכרים של הבשר באוויר מעוררים את כל הבלוטות, ומיד כשהתיישבנו קיבלנו סנגרייה ארגנטינאית, השקנו כוסית לחיים והיינו מוכנות לסטייק עסיסי. רק שהמלצר החביב שלנו הכין לנו תכניות אחרות והמליץ שנפתח את הארוחה שלנו עם המנות הראשונות של אל גאוצ'ו. בשביל קרן זה היה פטריות מוקפצות, ובשבילי - אמפנדה במילוי בשר. מנת הפטריות הגיעה במחבת רוחשת והעלתה ניחוח טרי של פורטובלו ושמפיניון שנחרכו היטב, הוקפצו בשום והצטרפו לבזיליקום רענן. אמפנדת הבשר היא מנה מפנקת, חצי סהר גדול של בצק ובתוכו מלבד בשר עוד המון הפתעות.

עכשיו, אחרי שהרעב הראשוני נרגע מעט, יכולנו לחשוב באופן הגיוני יותר על המנות העיקריות. הצצנו לעבר הגרילמן והנתחים שהוא הוציא תחת ידיו, וידענו בדיוק מה אנחנו רוצות: פילה בשביל קרן ואנטרקוט בשבילי, מדיום-רייר אדמדמים בבקשה. הם הוגשו על פלנצ'ה לוהטת, כזו שניתן להמשיך ולצלות עליה את הבשר. רחשי הפלנצ'ה נשמעו נהדר, וכל אחת מאתנו ניגשה לעבודה בלהט. לצד הנתחים קיבלנו סלט ירקות רענן, שהוכן מירקות טריים ותובל בחמצמצות נפלאה, ומנת תפוחי אדמה ובטטות מתובלות בפטרוזיליה, שום וזעתר. באל גאוצ'ו מגישים כמה שפחות תוספות מסביב, שהרי לנעוץ שיניים באנו. הנתחים, שניצלו ביד מיומנת לדרגת העשייה שביקשנו, היו עסיסיים ומלאי טעם ועמדו בכל הציפיות, כשהאנטרקוט היה מוצלח במיוחד, נקי לחלוטין משומן ומסיבים באופן מפתיע. סימן נוסף לאיכות היה העובדה ששכחנו לגמרי מהצ'ימצ'ורי שהונח על שולחננו, שבדרך כלל נמרח בנדיבות על נתחים שזקוקים לטעמים נוספים. המגש שעליו הונחו לאחר כבוד שני הנתחים שידר שובע עוד לפני שהתחלנו, אך קרן ואני עמדנו בגבורה במשימה עד שהוא נותר ריק.

הרמנו כוסית של קופטין, עוד משקה ארגנטינאי אלכוהולי, והתחלנו לפזול לתפריט הקינוחים. התקשינו לבחור, אז לקחנו מקלוני צ'ורוס עם ריבת חלב בשביל האותנטיות וגם מיני סופלה שוקולד ומיני מוס שוקולד בשביל השוקולד.

הקינוחים היו מעולים, אך לא האפילו על זיכרון נתחי הבשר המשובחים. מזל טוב לקרן.