לה בוקה

מי טל שבתאי מגיעה למסעדת לה בוקה שבירושלים, לארוחה אצל השף גיא קמחי. נמצאו מנות צבעוניות בעיצוב של אי קאריבי, תשוקה רבה לבשר משובח והתאמתו לחיך המקומי, והכי חשוב – פירה שמוכן עם שמן זית. כשרה וטוב לה

בניגוד לשמו, רחוב עמק רפאים בירושלים דווקא שוקק חיים. בסוף המאה ה-19 הגיעו לכאן הטמפרלים, נוצרים אדוקים חדורי משיחיות מגרמניה, שבנו מושבות ושכונות ברחבי הארץ. אחת הידועות והשמורות היטב היא המושבה הגרמנית בירושלים, אשר משתרכת לאורכו של רחוב עמק רפאים, ומעניקה לו בין השאר את קסמו. בתי הטמפלרים, שנשמרו עד היום, הם בתי אבן המוגפים בתריסי עץ אירופאיים ומכוסים בגגות רעפים אדומים.

באחד מאלו שוכנת מסעדת לה בוקה שבה אכלנו השבוע - מסעדת שף בסגנון דרום אמריקאי-לטיני. בניגוד לשאר בתי האוכל ברחוב, לה בוקה ממוקמת בקומה השנייה של הבית, נסתרת מעינו של המהלך ברחוב ומרוחקת מההמולה שבו. היא מורכבת משלושה חללים מרכזיים: פנים המסעדה, מרפסת סגורה ואחת נוספת, פתוחה, שפונה אל הרחוב. הריהוט של לה בוקה מבוסס על שני חומרים דומיננטיים: עור ועץ מלא, שמעניקים למקום ארשת חשיבות ורצינות. מוסיקת הרקע הנעימה מתנגנת בווליום הנכון.

הגענו למסעדה ביום שני בשבוע, בשעת ערב מוקדמת, והופתענו לגלות באיזו מהירות היא התמלאה. השף, גיא קמחי, דור 11 בירושלים, מגיע ממשפחה בעלת מסורת קולינרית עשירה מספרד, ואל המטבח הלטיני הוא נחשף אגב טיול במרכז ובדרום אמריקה. חרף העומס במסעדה הוא ליווה אותנו באדיבות במהלך הערב, וסיפר על הבשר ועל התשוקה אליו, על הטיפול בו ועל התאמתו לחיך המקומי, כשחלק מהעניין הוא חידוש וגיוון התפריט. לא רק אנחנו זכינו לשירות אדיב ומסור, גם יושבי השולחנות מסביבנו אליהם פזלתי נראו מרוצים.

ארבע מנות נדיבות יצאו אלינו מן המטבח, ושתיים מהן טעימות במיוחד: טורטייה לה בוקה היא טורטייה הממולאת בפלפלים צבעונים ובביצה קשה, בעלת טעם עדין ומדויק לפתיחה. כבד אווז הוגש על ברוסקטה ברוטב צ'טני עגבניות ובליווי סלט ירוק חמצמץ, שהשתלב עם המתיקות של הצ'טני. הוא הצליח, למרות חוקי הכשרות שלה בוקה מחויבת אליהם, להיות נימוח וליצור חגיגה של טעמים בפה עם כל מה שהוגש מסביבו.

לעיקרית קיבלנו ביפה אנצ'ו וראמפ סטייק, שהוגשו ברגע המושלם ביותר מבחינתם, לא שנייה אחת לפני או אחרי. ניתן היה לחוש באיכות הנתחים ובידיים האוהבות שטיפלו בהם. משסימנתי V גדול על הבשר ניגשתי למה שהופך במקרים רבים לעקב אכילס של מסעדות כשרות בעיר - הפירה. וכמה שמחתי לגלות שהוא הועשר בשמן זית איכותי.

המנות בלה בוקה ככלל מוגשות על פי מיטב המסורת הלטינית, שמחות וצבעוניות, ונראות כמו אי קריבי. כך גם האחרונה, מוס שוקולד עם גלידת קוקוס וצ'ורוס חם בצד. מקורו של הצ'ורוס הוא בספרד, והוא מוכן מבלילת בצק מטוגנת שמוגשת חמה בליווי רוטב מתוק כל שהוא. על מוס השוקולד הייתי מוותרת, אבל הצ'ורוס היה טעים ובגודל הנכון. בניגוד לצ'ורוס המסורתי, הוא הוגש בפיסות קטנות יותר והתאים לסיומה של ארוחת בשרים דשנה וערבה.

אז אם הגעתם לירושלים וניחנתם בתאוות בשרים - לה בוקה.