בהנחה שהגשמתם את החלום האולטימטיבי, ועליתם לגור בהרים שכוחי האל שבצפון הארץ. בהנחה שמצאתם עבודה, שהילדים נגמלו מהקניונים ומהפאסט פוד.....
בהנחה שהגשמתם את החלום האולטימטיבי, ועליתם לגור בהרים שכוחי האל שבצפון הארץ. בהנחה שמצאתם עבודה, שהילדים נגמלו מהקניונים ומהפאסט פוד, (אין משלוחים משום מקום לשום מקום) ושאתם רוצים להמשיך לבשל ולאפות בדיוק כמו בבית בעיר הגדולה, אז זהו, תשכחו מזה.
רציתם פיצה? המבורגר בלילה? תשכחו זה, רציתים כמה עלי ארוגלה ברוטב בלסמי? תשכחו מזה, גם מהארוגלה וגם מהבלסמי. יש לכם בקשות מיוחדות? תרימו טלפון לחברים שבאים להתנחל בשבת ולנוח מהעיר הגדולה, ותשלחו אותם לרשימת קניות. אז למה זה ככה? כי הסופרמרקט הקרוב הגדול הוא בתוך כפר דרוזי, הסופר מרקט הגדול הקרוב של רשת מוכרת, נמצא בעיירת פיתוח, קצת יותר מחצי שעת נסיעה – חד כיוונית לשום מקום, כלומר, נסיעה ספישייל, שאף פעם לא מוצאים לה זמן.
זה לא שאין מה למצוא בסופר של השכנים, נהפוך הוא, יש שם את מיטב התוצרת הקפואה של הרשתות הגדולות, המון ירקות חיים שנקטפו ישר מהשדות, תבלינים וממתקים משובחים, ועוד המון דברים שאפשר למצוא רק בחו''ל, כמו גבינות מיוחדות מהולנד, טחינה מעולה ועוד.., אמה-מה, נפקדים מהמדפים חמאת בוטנים, כוסברה, שמיר, וכל משפחת התבלינים החיים, חיפשתם בזיליקום? הצחקתם אותנו, אפילו לא מיובש. עוד דוגמאות למה שלא עולה עד להרים - שמנת שמנה, זאת של פעם, הרוויונים על צורותיו, ולחם!!!! אוי הלחם, הלחם הטרי, אין כאן חייה כזאת. עזבו את הלחם הכפרי, השיפון, הכבד, עזבו הכל, מה אנחנו בסך הכל רוצים, לחם לבן פשוט שנאפה בלילה (האחרון). אם תפגשו במקרה לחם הוא יהיה מהסוג הפרוס, הארוז שטיפס את ההר לפחות לילה קודם ויש לו טעם של אתמול. מה כן יש, פיתות, המון פיתות בכל הסוגים ולחמניות, מסוג אחד, אבל טרי.
במחלקת המוצרים הנדירים אפשר לנסות למצוא אורז מאורך, במקומו יש על כל מדף אריזות ענק של אורז עגול שמתאים נפלא ל''מקלובות'' הנפלאות, לאורז עם הבשר והצנובר של החתונות (מ-ד-ה-י-ם). נדיר למצוא יין על המדפים (עניין של איסור דתי) אבל אם תתחננו אולי יראו לכם ארון צדדי שיש בו וויסקי וודקה. מה כן יש? קוקה קולה בכמויות לא שפויות. אנחנו כבר הגענו למסקנה, שלמרות מי המעיינות הנפלאים שנשפכים מהברזים (גם של הגינה הפרטית) כולם סביבנו מכורים לקולה. המקומיים טוענים שהם אלופי הארץ בצריכת המשקה הפופולרי האהוד גם בקרב רופאי השיניים האזוריים.
אז מה עושים אם כל מה שחסר? לא עושים, כי אי אפשר להסתמך על כוסברה עייפה וריחן עצוב שנוסע בתא מטען מתל אביב עד אלינו פעם בכמה זמן. בקיצור, מסתגלים, אופים בבית, בלי מכונת לחם, בלי שמרים רטובים (יש רק שמרים יבשים באריזה של חצי קילו, מינימום, תוצרת הולנד, לא מתלוננים). מזמינים סטוק של יין טוב לימי חורף קרים ומושלגים, לומדים מהשכנים איך עושים את המקלובה המופלאה והאורז עם הבשר והצנובר, מכינים גבינה שמנה בבית (לא הכי מסובך, וגם יותר זול) הילדים פתאום אוכלים עגבניות טריות במקום פיצה, מלפפונים לא מקולפים במקום המבורגר.
אבל הכי נחמד זה לראות את הילדה, שסוגרת החודש 10 קייצים פותחת שקית של במבה של הסבתא במרכז, ופולטת אנחת הפתעה מהתגלית, שהאריזה כתובה בעברית ולא ערבית. ולחשוב שרק לפני ארבע שנים היא התפלאה לראות בחצר של הבית על ההר, גרעין צנובר, שנפל מהאיצטרובל. כן, הסברתי לה אז, הצנובר גדל באיצטרובל, אלוהים לא מגדל אותם ישר בתוך שקית.
