רשלה

יעל ברקוביץ' מנסה את הרכבת הקלה שהתחילה לפעול בירושלים, ומגיעה לרשלה: מסעדה נינוחה ונעימה שממוקמת בסמטת חבצלת הקטנה שיוצאת מרחוב יפו. בחצר האבן – טאבון שמפיק לחמים, פוקצ'ות, עוגות ועוגיות – מריח כמו אירופה

כשהודיעו על פתיחת הרכבת הקלה בירושלים, נזכרתי בנסיעת החשמלית האחרונה שלי, בסן-פרנסיסקו לפני עשר שנים. מאז הספקתי לשכוח כמה זה נעים לגלוש בשקט לאורך העיר ולבהות בבתים, בהולכי הרגל ובנופים המשתנים. לרגל תקופת ההרצה של הרכבת העירונית עלה ידידי התל אביבי אייל אל ההר, כדי לבדוק באופן אישי במה מדובר. אנחנו נפגשנו ברחוב יפו, שהוא אחד הרחובות היפים בירושלים: חזיתות הבניינים מעוטרות בסגנון אירופי של תחילת המאה ה-20, ובחלקן יש גם מרפסות בעלות מעקה ברזל שמזכירות מאד את רובע מונפרנס בפריז. הרחוב סגור לתנועת מכוניות, ועכשיו, כשעבודות הבינוי הסתיימו, הוא הפך למדרחוב אירופי שוקק עם אוויר צלול, ציורי קיר צבעוניים וחשמלית שקטה שעוברת דרכו.

אחרי שצילמתי כאלף תמונות של אייל ושל הקהל הרב שהתגודד בתחנות הרכבת הקלה, לקחתי אותנו למסעדת רשלה הממוקמת בסמטת חבצלת הקטנה שיוצאת מרחוב יפו. כבר כשנכנסו לחלל המסעדה עטפה אותנו האווירה הנינוחה של המקום, שמהווה מפלט שקט מן ההמולה שבחוץ. רשלה מעוצבת בנעימות עם רהיטי עץ חום כהה בסגנון אירופי. ניתן לשבת בתוך חלל המסעדה או לחלופין בחצר האבן הפנימית שלה, שבצדדיה צמחייה ירוקה. בחצר ממוקם גם הטאבון המרשים של רשלה, שבו אופים פיצות, פוקצ'ות ומאפים שונים מדי ערב, והיא משמשת גם לאירועים פרטיים הכוללים עד 50 מוזמנים. אנחנו התיישבנו בחלל המסעדה ועיינו בתפריט.

רשלה מציעה שלל ארוחות בוקר מגוונות עד השעה 16:00 (ביניהן גם ארוחת בוקר אנגלית עם סקונס אפויים במקום ומרקחת ביתית) ועסקיות צהריים בשעות 12:00-17:00, שבהן מקבלים את המנה הראשונה ואת השתייה במחיר המנה העיקרית. לאחר התלבטות קלה החלטנו על עסקית: מתוך ראשונות שכוללות מנות כמו חציל קלוי עם טחינה, מרקי היום ו-3 סוגי סלטים, אני בחרתי בסלט ירקות ואייל במרק כתום על בסיס דלעת. כפתיח הגיעה לשולחן סלסלת לחם הבית טרי ונהדר שנאפה במקום וניחן במרקם ביתי - ולצדו מטבל עגבניות מיובשות, טחינה בשמן זית וצלוחית זיתים. סלט הירקות שהזמנתי הגיע כמנה צבעונית מאד של סלט טרי שנחתך במקום ותובל בשמן זית ולימון, וכלל גם פטריות, פלפלים, נבטים, גזר ופרוסות צנונית דקות שהוסיפו הרבה צבע ועידון. בצדו השני של השולחן הגיע המרק של אייל כתום וקטיפתי ועטור צרור פטרוזיליה. בין מרכיביו זיהינו דלעת, גזר, בטטה, כרישה, בצל ושום, שיצרו יחדיו מרק ביתי וטעים מאוד.

למנות העיקריות ניתן לבחור בין מנת סלט גדול עם תוספות כגון אנטי פסטי או גבינות לבין מבחר פסטות מסוגים שונים או קישים משתנים. לחובבי הדגים מציעה הצהריים של רשלה דניס שלם אפוי או סטייק סלמון. אני בחרתי בקיש ים תיכוני, עם בסיס של בצק חמאתי משובח שחופן בתוכו תערובת גבינות אפויות עם בטטות, פטריות, פלפל אדום וחציל. הקיש מוגש לצד סלט ירוק חתוך דק-דק עם אגוזים וחמוציות. אייל הזמין סטייק סלמון, שני נתחים מתובלים נעשו היטב על הגריל, ולצדם תפוחי אדמה אפויים ומבחר ירקות בגריל (עגבניות שרי, ברוקולי ושעועית ירוקה מצוינת) ועם פלחי לימון. כל אלו יושבים יחדיו על רוטב שנוצר משילוב של מיצי הסלמון והירקות בגריל, ויוצרים מנה מגוונת וכיפית.

המנות העיקריות היו מושקעות, טעימות ומספקות מאד: מדובר בבישול ביתי, ללא חומרים משמרים או אבקות למיניהן. אייל ואני עזרנו אחד לשני ולא השארנו אף פירור בצלחת. את הארוחה ליווינו במיץ תפוזים סחוט שמגיע יחד עם העסקית.

קינחנו בהפוך טוב ובצלחת עוגיות הבית. כמו שאר הלחמים והמאפים, הן נאפות במקום ומאופיינות בפריכות טרייה ובטעם ביתי, ואף על פי שהיינו מלאים מאד בשלב זה חיסלנו את כולן. יצאנו מרשלה שבעים ומסופקים. המשכנו לכנסייה הרוסית ולרחוב הנביאים היפהפה, ולבסוף תפסנו את החשמלית ושמה קדושה בחזרה לתחנה המרכזית. נחזור לרשלה לטעום ממאפי הטאבון, ועד אז נסתפק בירושלים של חול.