באבא יאגה

אדם בר חובב המכשפות קופץ עם המטאטא על ההזדמנות הראשונה לאכול במסעדת באבא יאגה שברחוב הירקון בתל אביב. כאן הוא מוצא את מכשפת הבית של כל הארצות הסלאביות כמו גם מטבח רוסי מסורתי עם גיחות לקווקז ונגיעות קלאסיות

יש לי חיבה למכשפות. זה נשמע מוזר, אני מתאר לעצמי. אולי אלה המכשפות ממקבת, אולי הסיפור החינני 'טרמפ על מטאטא' שהיה אהוב על הילדים, לא יודע. בכל מקרה, הקונספט של זקנה נרגנת עם פלולה אימתנית שדוהרת על מטאטא לעבר השקיעה מדבר אל לבי סיבה כלשהי.

לכן קפצתי על ההזדמנות הראשונה לבקר במסעדת באבא יאגה שברחוב הירקון בתל אביב. באבא יאגה היא מכשפת הבית של כל הארצות הסלאביות – רוסיה, פולין ושאר החברות מהשכונה. דמותה של המכשפה מפתיעה אותך בפינות שונות של המסעדה, תלויה מן התקרה הגבוהה, ומשמשת אתנחתא קומית לעיצוב הקלאסי של המסעדה – ספות רכות, מפות סאטן וכגון אלו.

אחרי שחוצים את החומה שחוצצת בין המתחם של באבא יאגה לבין הרחוב, נכנסים לחצר רחבת ידיים, שעוד מעט יהיה כבר חמים מספיק בערבים כדי לשבת בה. אנחנו בחרנו לשבת בפנים, ומכיוון שהגענו באחד מימי פורים, נהנינו ממראה משובב של מלצריות מחופשות, זו במדי שוטרת, ואחרת בתלבושת מיני מאוס.

מעיון בתפריט של באבא יאגה גילינו שילוב מעניין בין מטבח רוסי מסורתי (בורשט, ורניקי, פילמני) עם גיחות לקווקז, לבין מטבח אירופי קלאסי (אוסובוקו, פאטה כבד, ונטייה חזקה לפירות-ים). עם שילוב מפתה שכזה, הבחירה ללא ספק קשה.

אחרי התדיינות מעמיקה על קיר רויאל מצוין (אני) וג'ין אנד טוניק עם עשבי תיבול (ידידי ד.), התקבלה החלטה אסטרטגית להעדיף במידת האפשר את החלק הרוסי שבתפריט, שמהווה סוג של אקזוטיקה עבור ילידים שכמונו. כך מצאנו את עצמנו פותחים את הערב עם סזאריה אבורה מזמרת חרישית באוזנינו, מפיות בד צחורות ומעומלנות לצווארנו, ושני מרקים רוסיים לתפארת מהבילים על השולחן שלפנינו. אני בחרתי בעדין מבין השניים, ב"אוחה" – מרק דגים רוסי מסורתי, שנהוג לבשל אחרי יום דיג מוצלח באגם או בנהר, על מדורה בשדה (או ביער). התענגתי על מרק דגים צח ועדין, שנתחי בורי וקוביות תפוחי אדמה קטנות נחים בתחתיתו. ריח המדורה לא חסר לי כלל וכלל, אם אתם כבר מתעניינים. ממולי התענג ד. לא פחות על מרק סוליאנקה – מרק בשר עשיר בנתחי בקר וסוגים שונים של נקניק, שפרוסת לימון מספקת לו טוויסט אסתטי וקולינרי. קערת שמנת חמוצה שהוגשה בצד השלימה את פאזל, והנפיקה מד. מצמוצי הנאה.

מנות הביניים של באבא יאגה שדגמנו שמרו על הרמה של המרקים – מחבת לוהטת עם פטריות ירדן, שמפניון ופורטובלו מוקפצות עם בצלי שאלוט, שמפנייה ושמנת מתוקה הייתה מנה של עונג צרוף, עם פטריות טריות נפלאות, תיבול עדין (אך בעל אישיות) שהדגיש את טעמן, ורוטב שהתחנן שנטבול בו את הלחם הלוהט שהוגש לנו. נענינו לתחינתו, אף על פי שידענו שגם במוסקבה וגם בפאריז לא יראו את מנהגנו בעין יפה.

כשהבנו לאן הרוח נושבת, היה לנו ברור שנבדוק את שני סוגי הכיסונים – הוורניקי (הממולאים בתפוח אדמה והבצל מטוגן) והפלמיני (הממולא בתערובת בשר בקר וכבש טחון ובצל). הכיסונים מעשה בית באבא יאגה, המילוי – כאילו נעשה באהבה על ידי סבתא רוסייה, ושתי המנות מוגשות עם קעריות שמנת חמוצה, שמעלות את העסק בעוד מדרגה קטנה של שחיתות והנאה.

במנות העיקריות שילבנו בין מנה רוסית קלאסית (ביף סטרוגנוף) לבין מנה של קוקטייל פירות ים במחבת לוהטת. באופן מפתיע, הוחלט על מנת פירות הים כעל המנה הזוכה. המחבת הלוהטת הכילה סרטנים, חסילונים, טייגר שרימפס, מולים, קלמרי וראשי דיונון ברוטב בשאמל מלטף.

את כל טוב הים והיבשה שתיארתי שטפנו בעזרת יין ברקן ריזרב פינוטאז', זן ייחודי, בעל גוף ומתובל.

בעיניים מזוגגות הגענו לקינוח הבודד שחלקנו – פאי לימון, שהיה קליל במידה שריככה את רגשות האשם שלנו, עוטר בשבבי שקדים, והיווה סיום מלבב. עלינו על המטאטא, גירדנו בפלולה, ודהרנו הביתה מדושני עונג.