NG - קרניבורים

מיכל גיא (קרניבורית אנינת טעם) מבלה ערב כהלכה במסעדת NG שבנווה צדק, תל אביב. ביום א' הראשון של כל חודש (3 באפריל בשבילכם) נערכת כאן ארוחת ברברים, שבה חייבים לאכול את הבשר עם הידיים. חוויה קמאית כבר אמרנו?

מסעדת NG שפועלת בנווה צדק מזה שמונה שנים סימנה לעצמה קהל יעד ממוקד: קרניבורים אניני טעם. ב-NG לא תמצאו שווארמה או המבורגר, אפילו לא שיפודים. פורטרהאוס קילו מאתיים, לעומת זאת, יש גם יש. "אני תמיד מחפש דברים מעניינים, לא במיינסטרים", מסביר גיורא, הבעלים של NG. "את הפורטרהאוס החלטתי להכניס אחרי שאכלתי פורטרהאוס אצל פיטר לוגר בברוקלין. את הסינטה אנחנו עושים מבשר עגלה; את הטלה מגישים בדאבל טי-בון, ובשבוע הבא אנחנו מתחילים להגיש קובה-ביף, הנחשב לבשר המשובח בעולם. בשר הארד-קור".

שיאו של ההארד קור מתרחש במסעדת NG ביום א' הראשון של כל חודש, עת מתכנס במקום אירוע המכונה "ארוחת ברברים". הארוחה מוגשת סביב שולחן אבירים ענק. לכל סועד מוגש סינר קטן וגרזן, והסועדים מתבקשים לאכול עם הידיים. אל השולחן מוגשות כיכרות לחם שלמות לבציעה בידיים, ירקות שורש צלויים שלמים ומצעד של חיות משק מפוטמות: זנבות שור, ברווזים שלמים ממולאים, חזירונים שלמים, שוק טלה שלם, פילה פרא על עצם, ארנבות ממולאות ועוד. פשוט הניפו את הגרזן שלכם ופרקו לעצמכם חתיכה, מהר, לפני שיגמר. היין והבירה – חופשי. "יש בזה משהו הכי יצרי, הכי חושני, שמתחבר לצד הכי קמאי של האדם", אומר גיורא בעיניים נוצצות. מחירה של ההתחברות הקמאית הזאת הוא 330 ₪ לאדם, וזו הקרובה תיערך ב-3 לאפריל. ניתן להזמין אותה גם כאירוע פרטי, שמחירו 355 ₪ לאדם, ולהזמין בנפרד, בהזמנה מראש, כל אחת מהמנות המיוחדות שבתפריט של NG.

אנחנו אמנם הגענו בסתם יום חמישי, ובכל זאת היינו רעבים ורצינו להתחבר לצד הקמאי שלנו. גיורא הושיב אותנו על הבר, לטיפולה המסור של הדר. הצוות של NG מבוגר יותר מהצוות הממוצע במסעדות, ועובר אינספור השתלמויות בנושאי יין ואוכל. הדר מוזגת לנו לכוסות טריו ספיריט 2009 – יין בוטיק ישראלי, בלנד של קברנה סוביניון ומרלו, ומתפנה לספר לנו על התפריט. תפריט הבשר של NG קטן אך מובחר, והוא מלווה בבירות ישראליות ייחודיות יותר (דאנסינג קאמל, ליבירה) ופחות (גולדסטאר), בירות בוטיק מרחבי העולם ותפריט יין מצומצם, חצי מקומי וחצי בינלאומי.

אנחנו פותחים את הערב עם מנת אסקרגו ומנת פרחי קרפצ'יו. פרחי הקרפצ'יו מוגשים כרולים של בשר שעוטפים עלי בייבי ורוקט וגבינת פרמזן, על רוטב נהדר של בלסמי מצומצם. צורת ההגשה הייחודית גורמת לכך שהנגיסה הראשונה ממלאת את הפה בתערובת של טעמים באיזון מדויק, אבל אחרי כמה לעיסות, כל מה שנשאר הוא הבשר. והוא משובח. האסקרגו, מבחינתנו, הוא חוויה מתקנת. לא מזמן הזמנו מנה דומה במסעדה אחרת, והבשר היה צמיגי ומוזר. ב-NG, לעומת זאת, הוא היה רך ונשלק בקלות מהשבלולים, הוגש ברוטב לימוני של חמאת אזוב והוקרם בגבינת פרמזן פריכה ומלוחה, שנתנה קונטרה הן בטעם והן במרקם. תענוג!

עוד אנחנו מנגבים את שאריות הרוטב עם לחם הבית של NG, והדר מפנה לנו את הכלים (אף על פי שלא נגענו בהם), מגישה לנו מגבונים לחים ומניחה לפנינו סכינים עצומות, לאמור: תתכוננו, תיכף תתחילו לעבוד. התותחים הכבדים נשלפים כמה דקות אחר כך. אקדח שמוזכר במערכה הראשונה לעולם יירה במערכה השלישית, ופורטרהאוס שהוזכר בתחילת השיחה ינחת על שולחננו, מרחש ומדמם ושוחה בחמאה רותחת. קילו מאתיים, עם עצם, הדר ממליצה לנו להתחיל עם הסינטה ואנחנו, ילדים טובים, ממהרים לציית. הבשר של הסינטה קרנצ'י מעט מבחוץ, היכן שהחמאה נגסה בו בעדינות, ואדום ולעיס בחלק הפנימי, הקרוב יותר לעצם. הדר ממליצה לנו לא להתבייש לאכול עם הידיים, וגם כאן אנו מצייתים. בעיקר כשאנו מתקרבים לעצם, והשימוש בסכין מקשה על ההתקדמות.

הפילה שומני פחות מהסינטה, וכל חתיכה שאנו פורסים ממנו נראית כמו דוגמנית סטייקים: שחמחמה מבחוץ, והופכת ורדרדה ואדומה כלפי פנים במעבר צבעים יפהפה. אני כבר מתחילה לגלות סימנים של חולשה בשלב הזה. הוא לעומתי עוד מגרד את העצם בשמחה לא מוסתרת. חוויה קמאית כבר אמרנו. לצד הבשר הוגשו לנו פירה תפוחי אדמה וקרם בטטות וקראנץ' בטטות מעל, ועלי מנגולד ושעועית מאודים. בהתחלה הם נראו לנו כמו בדיחה מוצלחת, אבל מסתבר שהבשר מחליק טוב יותר בגרון אם מתבלים אותו קצת בהפוגות ירק, וגם את התוספת אנחו מחסלים עד תום.

את הביסים האחרונים של הפורטרהאוס אנחנו מסיימים על ארבע, אבל קיבת הקינוחים בכל זאת דורשת את שלה, ומקבלת. פאי ערמונים עם קרם שוקולד וריבת חלב, וטירמיסו קטן וחמוד, מוגש בכוס שוט, המשחק גם הוא את משחק המרקמים שאפיין את הארוחה כולה – קרם קליל ואוורירי במיוחד לעומת פרורי שטרוייזל פריכים. כשאנחנו יוצאים מ-NG, הלומי אוכל ויין, הוויכוח היחיד בינינו הוא סביב מה תיסוב הסעודה הבאה: ארוחת הברברים, או הקובה ביף. כן, אפילו במצבנו, המפוטם לא פחות מהחזירונים של ארוחת הברברים, אנחנו מסוגלים לחשוב על הארוחה הבאה.