בייגלה: לשובע

בבוקר-צהרי יום שישי האחרון ערכו מקימי האתר בייגלה במסעדת שלוותה שבנמל תל אביב אירוע התרמה למען עמותת לשובע. תחת הכותרת "להיות בסדר עם חברים" נאכלה ארוחה מפוארת שהכנסותיה קודש לארוחות חג לנזקקים. והשבעים? שבעים

מתוך דלי גדול מניף אל-על השף ניר צוק למסעדת קורדליה ערימה כבדה של קלמארי ובייבי אוקטופוס. כשהוא משליך את הדיונונים הקטנים לתוך מחבת לוהטת הם מיד מזדעקים למגע חום הלהבות, אבל נראים דווקא שמחים לרקוד באותה קלחת עם פיסות קבנוס, פלפלים חריפים ואפונה קצוצה. לימון נסחט לתוך המחבת הגדולה ומנות טעימות קטנות מפוזרות על השולחן, ממתינות לעוברים ולשבים.

לא רחוק מניר צוק עומד השף יוסי אלעד למסעדת מחניודה וממלא בזו אחר זו פיתות עם מנת הבית המוכרת – קבב מפורק, טחינה עם יוגורט, טפנד ועריסה. מי שמבקש אותה בלי הקבב, מקבל. בלי העריסה, מקבל. בלי הפיתה, מקבל גם. יוסי אלעד לא הגיע מירושלים עד שלוותה בנמל תל אביב כדי להגיד למישהו איך לאכול את הפיתה שלו.

בצד השני של שלוותה מעמידים השף רן שמואלי וחבר מרעיו על להבה גדולה פיילה אדירה ובה שקשוקה עם פירות ים. מי שרוצה יכול לקבל אותה גם בלי פירות ים. בשולחן הצמוד נחתך מעדן קדאיף בסכין מיוחדת ומחולק לקוביות המכילות בשר טלה, חצילים ושיערות טעימות.

משק יעקבס מפליאים בגבינות, קישרייה מרעיפה קישים, יקב טוליפ מנדב יין משובח, רואי שוקולד מציג לראווה שוקולדים מסוגננים והחברים של מאיר אדוני מזליפים עיטורי שוקולד מוקצפים על גבי שורת כוסיות המכילות מוס עדין, קוביות בראוני קטנות לצדן.

מסעדנים, שפים, מותגים מתוקים, מלוחים ואלכוהוליים רבים מילאו את החצר של שלוותה בבוקר-צהרי יום שישי האחרון, ומכל הטעמים זה שמהדהד אצלי בבטן עוד מאז הוא טעמו של השובע. בכל ימיי לא הייתי שבעה יותר. עיניי שבעו ממראות הסירים והמחבתות, הים התכול ובקבוקי היין הבוהקים, הבטן שבעה מכל טובם של המאכלים הנפלאים, הלב שבע מחברתם הנעימה של האנשים שבאותו הבוקר היה אכפת להם.

מיצג השפע הזה הוא אירוע התרמה לעמותת לשובע, באופן אבסורדי מכוון או שלא. דודי כליפא ונעמה פלד, מקימי ובעלי האתר בייגלה, תכננו בראנץ' מרהיב, שיתפו בו את כל מי שהיה לו מה לתת, והשאירו אותי עם תחושת שובע. במאה וחמישים השקלים מכספו של האדם שיכול להרשות לעצמו ארוחת שרימפס וקלמארי, יכול ליהנות אחר מחמש ארוחות פשוטות. ובעוד אני מתבכיינת על הסל מלא המאכלים שאימא שלי מתעקשת עדיין לתת לי בכל שבוע, אמם של אחרים מתקשה לקנות אורז ורסק עגבניות לארוחת החג. מתברר שלא כולם שבעים.

עמדנו לעזוב את מתחם הבראנץ' בשלוותה לטובת סיבוב בנמל. רן, שחלק אתי את הבראנץ' של בייגלה, התחיל לנוע באי נוחות. הוא היה שבע אבל הרגיש רע. אלו לא היו הקלמארי אלא המצפון שהפריע לו בבטן, אז הוא קנה חולצה כתרומה. לא יודעת אם זה עזר לו להרגיש יותר טוב, אבל זה קנה למישהו ארוחת חג. לשובע.

צילום: ארז חרודי