פרסקו

שירלי רחמים מורידה את התיק מהגב ופוגשת במסעדת פרסקו שברחובות חברה מגדרה – חוץ לארץ במחוזותינו. למראה בר הסלטים העשיר ותפריט הבשרים הרומני-אותנטי הן שוכחות הכול, משנסות מותניים ומתחילות לעבוד. לאכול, זאת אומרת

מי שטייל בחו"ל ולא רק במלונות של אירופה הקלאסית, אלא ארז את עצמו ואת הבית על הגב, בטח פגש, כמוני, הרבה אנשים שהוא הבטיח לעצמו שמעכשיו ולתמיד ישמור אתם על קשר רציף. אבל אז הוא חזר לארץ וההבטחות הסתכמו בשיחת טלפון אחת או שתיים ובקשר שהתמוסס. השבוע הרמתי את הכפפה והתקשרתי לליאורה מהטיול האחרון שלי, זו שגרה בגדרה, המקום שלתל אביבית שאני הוא חוץ לארץ. ליאורה דווקא קפצה על ההזדמנות להיפגש, אז הידקנו חגורות והנה אנחנו חבוקות במסעדת פרסקו האגדית שברחובות.

פרסקו היא מסעדת גריל רומני השוכנת ברחוב הרצל, וקצת כמו במחלקה ראשונה של מטוס, היא מרווחת, ובלי קשר למטוס, צמודה אליה חניה נוחה. את פרסקו הקים חנן אברמוביץ', בעליו של מפעל הבשר קרל ברג, שלו חוות גידול חזירים, עופות ובקר בגליל, ומפעל בשר ונקניק בחולון. השף אליעזר לויה הצטרף לאברמוביץ', ויחד הם יצרו מסעדת בשרים רומנית אותנטית המקדשת את תאוות הבשר וכבר חוגגת לה שלוש שנים תמימות.

הגענו בשעת ערב מוקדמת וכשראינו מהצד את בר הסלטים המפואר של פרסקו הבנו שאולי יהיה כדאי לבחור בשולחן כפול. התבוננות קצרה בתפריט העיקריות גילתה מנות מובחרות של מיטב הבשרים, שהרי פרסקו, שעובדת גם כקצבייה, משתמשת בחומרי הגלם הטובים ביותר וכל בשר מיושן ונפרס במקום.

האפשרות המשתלמת ביותר התבררה כבחירה של מנה עיקרית ולצדה בר סלטים שלם חופשי וללא הגבלה. רגע לפני הסערה, כשכל הסלטים מקיפים אותנו מכל עבר, הספקנו להזמין פטה כבד עוף בריבת פירות יער שהוגש בנדיבות וטעמו היה מתקתק וקלאסי להתחלה.

ואז הם התחילו למלא את השולחן הכפול ולכסות את כולו. כולם טריים, ביתיים, ייחודיים וברוחב יד. אז מה היה לנו שם? בטטות אפויות עם צי'לי מתוק, סלט איקרה מצוין, ממרח חציל רומני, ממרח שעועית לבנה עם שום ובצל, היו גם דגי מטיאס עם בצל ירוק, צלחת נוספת שמשכה את תשומת לבי של שתי עגבניות שלמות כבושות עם מלפפונים חמוצים, מוגשות כיאה למטבח הרומני. גם הגמבה והכרוב שנכבשו להם באיטיות הצליחו, כמו היתר, לכבוש את לבנו, והלכנו לבר הסלטים הלוך ושוב. לחם הבית שהזמנו, שנאפה גם הוא בפרסקו, היה חם וטרי ויחד עם כל הסלטים השתלב בניצחון.

רגע לפני שקמנו שוב החלטנו לנוח קצת לקראת המנות העיקריות. השיחה קלחה, הזיכרונות מהטיול האחרון חזרו אל השולחן ומצב הרוח היה בעננים. המוסיקה הנעימה שהתנגנה ברקע והקהל המגוון הוסיפו גם הם לאווירה החמה, הפשוטה והביתית שאופפת את פרסקו.

לא עבר זמן רב והנה הגיעו המנות העיקריות. ליאורה בחרה את הבייבי ריבס, אחת ממנות הדגל של פרסקו - צלעות עסיסיות ובשרניות עם רוטב צ'ילי מרסלה מתקתק ופיקנטי של יין אדום וצי'לי. היא אכלה אותן אחת-אחת בידיים, ומזו שהצלחתי להגניב הצלחתי לטעום שומן רך וטעים, רוטב פשוט, עדין ועם טעם של עוד.

את המנה שלי לקחתי בהמלצת האישה המחויכת שבשולחן ממול - מנה של קבב רומני עם שום בצד. הקבב היה עשוי היטב, מתובל להפליא וגם הוא נאכל בתאווה.

בשלב זה הייתי אמורה כבר לוותר, אבל לא על הקינוח הזה: סופגניית "פאפאנש" רומנית ממולאת בקרם פרש ובריבת דובדבנים, ומסביבה נוטפת מכל עבר שמנת חמוצה. היא הייתה אוורירית ומתוקה, השילוב של השמנת החמצמצה עם מתיקות הסופגנייה והריבה היה פשוט מנצח.

פרסקו שמחה לערוך אירועים ואף לסגור את המסעדה במיוחד לכמות של מעל 40 מוזמנים ובתיאום מראש. למרות תאוות הבשרים גם לצמחונים יש כאן מנות מיוחדות, וגם ילדים לא יסבלו. המחירים שווים לכל כיס והשפע, הנדיבות והחמימות יוצרים לקוחות נאמנים רבים, ואליהם, ללא ספק, גם אני מצטרפת. נכון, כיף לפעמים לטוס לחו"ל, אבל אין כמו האוכל של הארץ, ואין כמו הבשר של פרסקו.