קאול אילה

עומר גנור ממרכז לסדנאות האלכוהול ובית הספר לברמנים זמן אמיתי מגלה אהבה חדשה – קאול אילה. מדובר בוויסקי שמיוצר במזקקה באי אילה שנמצא ממערב לסקוטלנד ושמדיף ריח ניחוח "כמו של הביוב שזורם במזרח ירושלים"

יש לי חבר. כדי לא לסבך אותי נקרא לו ש'. ש' הוא בחור משכמו ומעלה. איש נעים הליכות, משעשע ביותר, מבין גדול בוויסקי ויש לו בת זוג נחמדה מאוד. יום אחד, כשישבנו ש' ואני לשיחה (וכמובן לכוס ויסקי) הוא סיפר לי שאת בת זוגו הכיר בעבודה. בתחילה לא שררה ביניהם חיבה גדולה, ואני עדין בלשוני. כדי לא להלאות אתכם אקצר את הסיפור מאד ואומר רק שיום אחד לפתע נוצר הניצוץ, נפל לשניהם האסימון ועוד שלל דימויים, ומאז הם יחד.

גם לי יש סיפור כזה, והוא אפילו ממש טרי. אצלי הוא לא כולל בת זוג אלא בן זוג חדש שנכנס לאחרונה לחיי, או יותר נכון לארון הוויסקי שלי. קוראים לו קאול אילה.

לפני כחצי שנה כתבתי כאן על הבאומור שאהבתי ממבט (יותר נכון שלוק) ראשון. באותו אי ממש, האי איילה שנמצא ממערב לסקוטלנד, ישנן עוד כמה מזקקות ויסקי ואת כולן אהבתי. כולן פרט לאחת - קאול אילה. לאורך השנים טעמתי אותו כמה פעמים ובאף אחת מהן לא התמוגגתי. משהו שם לא הסתדר, וזה אפילו די הכעיס אותי. כמו כל פולני טוב הרהרתי לי: "מה לא בסדר איתי"? לא הצלחתי להסביר מה לא טעים לי.

אבל המצב השתנה. בשנה האחרונה אני טועם הרבה ויסקי, בעיקר כאלו שאני לא מכיר ולא טעמתי מעולם. זה תהליך שאני נהנה ממנו מאוד בזכות הלמידה, פיתוח חוש הטעם וכמובן מהסיבה העמוקה שוויסקי זה תמיד טעים וכיף. לפני כמה חודשים שוב טעמתי קאול אילה ומרוב שהאסימון נפל חזק, שמעתי אותו בתוך הראש שלי.

אני, כמו הטורים שלי, לא אוהב להתפלצן. זה נחמד לדעת מה טעים לך ולמה, אבל השורה התחתונה היא שאני שותה משהו ונהנה ממנו. אני חושב שקאול אילה הוא הוויסקי הראשון שאני יכול להגדיר אותו כוויסקי למתקדמים שלעניות דעתי רוב האנשים לא יאהבו אותו ללא מעט רקע וטעימות ויסקי קודמות. לפני שאני מסביר למה, בואו נתחיל עם תעודת זהות למזקקה הנפלאה הזו.

המזקקה הוקמה בשנת 1846 בחוף המזרחי של האי איילה בנקודה המשקיפה על המיצר בין איילה לאי השוכן מזרחית לו אשר שמו ג'ורה (Jura). את המזקקה הקים הקטור הנדרסון, אך כמו כל מזקקה ולמעשה הרבה עסקים שקיימים יותר מ-150 שנים, היא עברה כמה ידיים ואף הושבתה כמה פעמים, כל פעם לשנים בודדות – למשל מ-1942 עד 1945 בעת מלחמת העולם השנייה כאשר השתמשו בשעורה כדי להאכיל חיילים ולא כדי לייצר וויסקי. כיום המזקקה שייכת לתאגיד האלכוהול דיאג'ו.

כמו רובו המכריע של הוויסקי המזוקק באיילה, הקאול אילה הוא וויסקי כבולי, כלומר בתהליך ייצורו משתמשים בכבול כחומר בערה בתהליך הפיכת השעורה למאלט – ובעברית לתת. הכבול נותן לוויסקי טעם וריח שלא ניתן לטעות בהם. יש שיאמרו טעם של עשן, יש שיאמרו טעם של יוד או ים, אני חושב שחברי ש' הגדיר זאת היטב כשאמר "הריח של הביוב שזורם במזרח ירושלים". בכל אופן מדובר במשהו מאוד דומיננטי ואגרסיבי. כפי שכתבתי לפני כן, אני אוהב את הטעם הזה אהבת נפש. אז מה היה בו בקאול אילה שרק עכשיו התחוור לי? ולמה זה וויסקי למתקדמים?

יש משהו מיוחד בכבוליות של קאול אילה. משהו שהוא בעת ובעונה אחת עדין ומלוכלך. אין בו הרבה עשן כמו בטליסקר הנפלא, והוא לא אגרסיבי כמו הלפרויג, להיפך. יש בו רבדים רבים של טעמים והייתי צריך לבגר את החיך שלי כדי להנות ממנו. בהחלט לא ויסקי פשוט, אלא עשיר ועמוק.

לסיום, רק אומר לכם שלדעתי כל חובב וויסקי בעולם שתה כבר קאול אילה – הוא פשוט לא יודע את זה. כיצד? פשוט מאוד – הקאול אילה הוא מרכיב עיקרי בבלנדד וויסקי השונים של ג'וני ווקר. הוא תופס חלק עיקרי בג'וני ווקר בלאק לייבל וזה מקורה של הכבוליות שחשים כאשר שותים אותו.

בשורה התחתונה, אם אתם חובבי כבול או אוהבים את הבלאק לייבל מומלץ לנסות את הקאול אילה בכמה הזדמנויות. אולי באחת מהן גם לכם ייפול האסימון.

הבהרה – הכותב אינו מועסק במישרין או בעקיפין בשום צורה שהיא ע"י מזקקת קאול אילה, חברת ibbls או כל גורם אחר. הכתבה הינה חווייתית ואין לראות בה יותר מאשר דעתו האישית של הכותב.