שאלתיאלי

"שילוב מיוחד של בר, בית קפה שאנטי ומסעדה כשרה – ואיך שהוא הכול מתמזג יחד לחלל גדול, פתוח אל הים, לא מתיימר אבל עדיין שומר על טעם טוב..." עיינה גל מוצאת זמן להיפגש עם השכנה במסעדת שאלתיאלי שעל חוף ימה של חיפה

אף על פי שאנחנו שכנות, אנחנו מתקשות למצוא זמן להיפגש. לכל אחת יש עבודה משלה, משפחה משלה וספורט משלה, ונדמה שאין מספיק שעות ביום ומספיק ערבים בשבוע כדי להכיל מפגשים חברתיים ספונטניים עם השכנים. חייבים ליזום אותם מראש ולהקצות להם זמן. "את באה אתי לדייט בחיפה ביום שלישי?" הצעתי ערב אחד. "ברור", היא פתחה את היומן וסימנה בעט אדום את התאריך. זהו, קבענו. ועכשיו צריך לבחור לאן ללכת.

"בואי נשב איפה שהוא בים", היא אמרה. "בואי נמצא מקום שיש בו ארוחת ערב ממש, לא רק בית קפה", אמרתי אני. "שיהיו ספות נמוכות כאלה ואווירה טובה, לא מקום מעונב מדי", היא הוסיפה. "לי מתחשק סלט טעים. צריך למצוא מקום עם סלטים מגניבים בתפריט", המשכתי להרהר.

והנה אנחנו בחוף הים, האווירה נעימה וכך גם האוויר, ומולנו ניצבת לה שאלתיאלי, מסעדה מזמינה. מבט חטוף בתפריט של שאלתיאלי מראה לנו שיש כאן גם סלטי חלומות וגם בשרים, פסטות וקינוחים - בקיצור, מתאים לנו בדיוק. היא מוצאת מיד את הספה המפנקת שחיפשה ואת הנוף לים הפתוח, ואני כבר מתחילה לבחור מה בא לי לאכול.

שאלתיאלי היא לא מסעדה במובן הרגיל של המילה. זהו שילוב מיוחד של בר, בית קפה שאנטי ומסעדה כשרה – ואיך שהוא הכול מתמזג יחד לחלל גדול, פתוח אל הים, לא מתיימר אבל עדיין שומר על טעם טוב. ספות נמוכות, מעגלי ישיבה לחבורות וגם שולחנות גבוהים – כל אחד יכול למצוא את מקומו במקום כמו שאלתיאלי.
אנחנו מזמינות את סלט האביב של שאלתיאלי, עם פטריות, חצילים, קישואים, אגוזי מלך, שרי והרבה חסה. הוא נהדר, ואף על פי שהיא לא אוהבת פטריות בכלל, היא מוצאת את עצמה נהנית ממנו. לעיקרית אנחנו אוכלות רביולי בטטה ברוטב עגבניות, כי שאלתיאלי כשרה, וסטייק אנטרקוט שהתגלה כנסיך של הערב. עשוי כהלכה, שמן במידה, עסיסי ומתובל, הוא מחליק בגרון ומשאיר טעם נפלא של עוד. לצדו מגיעים תפוחי אדמה אפויים וסלט ירקות טרי, חתוך דק-דק, שמשלים את סלט הפטריות החם.

שתינו מרוצות מאד מהארוחה שלנו בשאלתיאלי, ולכן מוכרחות לנסות גם את הקינוח. אנחנו מבקשות סופלה שוקולד פרווה, ומקבלות צלחת שוקולד יפה עם עוגה מסביב ורוטב שוקולד חם במרכז. כמובן, הוא נגמר בשני ביסים, ועכשיו אנחנו יכולות להישען אחורה, ללגום מכוס הסורבה פסיפלורה, לנשום את אוויר הים ולנוח קצת. אולי גם לדבר – אחרי הכל, אף על פי שאנחנו שכנות, כמעט ולא יוצא לנו להיפגש.