דלאל הקיץ

"סקאלופס בשרניות אך רכות, מלוות בבמיה פריכה ובפרוסות עגבנייה, המונחות כולן על קרם שמנת ושעועית שחורה עשיר, סמיך וייחודי..." אורית ורייצ'ל נפגשות בפעם האחרונה במסעדת דלאל שבנווה צדק, תל אביב – הטעמים נשארים

רייצ'ל ואני חותמות את סדרת המפגשים הרשמיים שלנו במסעדת דלאל. אין צורך להכביר במלים ולפלפל על רחובותיה הצרים של שכונת נווה צדק הוותיקה בתל אביב וגם לא על רחוב שבזי בפרט, זה שנושק למרכז התרבות הפועם, סוזאן דלאל. בוודאי אין צורך לומר בקול רם ששמה של דלאל המדוברת הולך לפניה, הרי תפריטה של זו, מבית היוצר של השף גולן גורפינקל, המתבסס על מוצרים מקומיים טריים ומאופיין בטעמים ים תיכוניים, אכן מדובר בכל העיר. והנה אנחנו כאן.

חצר כניסה קדמית מקבלת את פנינו, פה יושבים בנינוחות כמה מאורחי המסעדה. אנחנו מספיקות להציץ בחלל הפנימי המעוצב והמעוטר בנברשות עתיקות, ובמרפסת זרועת הכוכבים שמשקיפה אל השכונה. השולחן שנשמר לנו ממוקם בחצר הפנימית דווקא, ליד הבר, תחת כיפת השמיים כשעל הקירות נטולי התקרה מטפסים צמחים ותאורה נעימה מקשטת את הערב.

דלאל השיקה לאחרונה תפריט קיץ חדש ומזמין בעיצובו, שהוא קליל יותר, מרענן יותר, שופע פירות ים וקינוחים קרים ומרוממי נפש, מורכב ממגוון ירקות אורגניים, ומתאפיין בצבעוניות ובטריות. תפריט היינות מעורר קנאה גם הוא ומתפאר בכמה יינות בוטיק ובכאלה ששמחנו למצוא בכוסות בודדות כמו שאטו גולן וסירה ירדן. צוות מלצרים משרת את השולחן שלנו במסעדת דלאל, והם מתחילים באדיבות לפרוס לפנינו את מנות הפתיחה.

על השולחן שלנו במסעדת דלאל מונחת מנת ג'מבו שרימפס רכים וצלויים, המלווים בשעועית ירוקה בזוקת מלח גס, בצל ונענע, טובלים כולם בקרם שהוכן מבצלצלים קלויים שצומצמו בשמנת, בעוד היא מצדה ספגה את כל מגוון הטעמים. ליד השרימפס הונחה לפנינו מנה שהיא פסטיבל פטריות מגוון, בעל טעם מעושן ופריך, שהוקפץ ביין לבן ובשמנת, וסביצ'ה מוסר, לימוני ומרענן, המתאפיין במידת חריפות נהדרת של צ'ילי אדום, מלווה ברצועות מלפפונים, בבצל סגול ובעגבנייה. פוקצ'ה מוארכת, מעוטרת במלח גס ובפלפל, מלווה בקרם חצילים לימוני וחלק וצלוחית שמן זית ובלסמי, אינה מדלגת על אף טיפת קרם סמיך עד רוטב עדין שליוו את כל אחת מהמנות שניסינו במסעדת דלאל.

עוד הפוקצ'ה עובדת ושולחנות החצר הפנימית של דלאל מתחילים להתמלא באורחים מקומיים ובתיירים רבים, הירח מציץ ומוסיקת ג'אז קלילה נשמעת ברקע, לצד פסקול הסכינים והמזלגות הנפגשים בשמחה עם הצלחת. אנחנו בעיקריות, וניוקי איכרים נימוח המלווה בגבינת מוצרלה גמישה ולעיסה, עגבניות שרי, זוקיני פריך, זיתים שחורים, שום ועשבי תיבול טריים רבים מתחילים לעשות לנו את הקיץ. גולת הכותרת של הארוחה שלנו בדלאל מגיעה בדמותם של סקאלופס בשרניות אך רכות, מלוות בבמיה פריכה ובפרוסות עגבנייה, המונחות כולן על קרם שמנת ושעועית שחורה עשיר, סמיך וייחודי.

לניקוי החך טרם מגיעות המנות האחרונות, מציע לנו ארגז עץ גדול ומהודר מגוון שקיקי תה איכותיים של Ronnefeldt, ואני בוחרת את תה הלואיזה, טעמו כשל חליטת עלי לואיזה טריים. ועכשיו מגיעות אל השולחן שתי מנות אחרונות. הראשונה היא מעין דה-קונסטרוקציה מביתו של גולן גורפינקל של הכנאפה המתוקה: במקום המבנה המוכר של שערות הקדאיף וגבינת העיזים, עורבבו בתוך צלחת עגולה קציפת גבינת עיזים עדינה, גלידת יוגורט, מי זאהר עם מי ורדים, עוטרו בשערות קדאיף, ננגעו נגיעות קלות של דבש ושל טחינה גולמית, נשזרו בפסטוקים וקושטו בסלסולי חלווה – ישראל המעוצבת כולה על הצלחת שלנו. המתיקות המוגזמת שלעתים מאפיינת את הכנאפה הרגילה נעלמה והותירה מאחוריה את הטעמים הבסיסיים של המרכיבים ואותנו מלאות התפעלות. הקינוח השני, שלכד את תשומת לבנו ושאינו מניח לי גם ברגע זה הוא מנת סורבה פירות יער אדומים-סגלגלים, ביניהם שני סוגי פטל ואוכמניות, גלידת וניל, קרם מסקרפונה, נגיעות פיסטוקים ומרנגים קטנטנים ופריכים שמתפצפצים בפי וכאמור לא נותנים לי מנוח.

רייצ'ל ואני בוודאי לא ניפגש זמן מה, אך טעמה של הסעודה האחרונה שלנו במסעדת דלאל ימשיך ללוות אותי עוד רבות, ובינתיים אולי אציץ לשם שוב, רק כדי לוודא שהחצר הפנימית עדיין כאן ושמנות הקיץ של דלאל עדיין מציעות לי צבעוניות שמחה.