רסטו ביסטרו רפאל

"מולי נחה צלחת ציורית, ובה איים אדמדמים של סשימי טונה על רקע רוטב של חזרת לבנה, כשכל אחד מהם מעוטר בפרוסת צנונית זעירה, בעלי בייבי בזיליקום ובפילטים של לימון..." שפרה צח חוגגת לו יום הולדת בביסטרו רפאל, תל אביב

יש לנו חבר בשלן, שבכל פעם שהוא הולך למסעדה, זה תמיד למסעדת רפאל. אם כבר לצאת לאכול, הוא אומר, אז למסעדה ששווה את זה. אצלנו זה עובד הפוך: אם כבר רפאל, אנחנו אומרים, אז לשמור אותה לאירועים מיוחדים. האמת היא שמסעדת רפאל מיועדת גם לזה וגם לזה – מצד אחד האווירה היא נינוחה, לא מכופתרת והומה קולות שיחה וצחוק, ומצד שני האוכל היצירתי והבלתי שגרתי משדרג כל אירוע שרוצים לחגוג. הפעם זה יום ההולדת של בעלי, ובתור חתן השמחה אני גם מרשה לו להיות אחראי על בחירת המנות.

קודם כל נרים לחיים: אני עם קוקטייל ליצ'י-ג'ינג'ר ארומטי והוא עם קוסמופוליטן, שצבעו האדמדם אינו ממיץ אוכמניות כמקובל, אלא ממיץ רימונים טבעי שנותן לו אופי חמצמץ יותר ומוציא אותו מגזרת המשקאות של הבנות. על הדרך גם מגיעה סלסלה עם לחמי הבית של רפאל, ואחריה גם הפוקצ'ה המפורסמת של רפאל – שחומה, ריחנית ופריכה. למודי ניסיון, אנחנו משתדלים לא להיסחף אחריה ובוצעים בכל פעם "רק עוד חתיכה קטנה ודי". מזל שליאורה, המלצרית הקשובה והחייכנית שלנו, מגיעה עם המנות הראשונות. זו שלו "ירקות שוק ממולאים" משתנה לפי ההיצע העונתי. הפעם היא כוללת חצילון, קישוא וכרובית שמולאו באורז בסמטי, בבשר טלה ובעשבי תיבול, והונחו על מצע של לבנה עיזים ושמן זית, שמספק איזון והשלמה למילוי עז הטעמים. מולי נחה צלחת ציורית, ובה איים אדמדמים של סשימי טונה על רקע רוטב של חזרת לבנה, כשכל אחד מהם מעוטר בפרוסת צנונית זעירה, בעלי בייבי בזיליקום ובפילטים של לימון. כל ביס משלח אל בלוטות הטעם רמזים של חריף-מריר-חמצמץ וניגודים של חלקלקות ופריכות, שהופכים את המנה הזו לחגיגה לחיך.

אם בראשונות שם המשחק הוא ניגודי טעמים, העיקריות שלנו מדגימות טיפול מושקע בחומרי גלם משובחים, אשר מבליט את טעמיהם הטבעיים: בשבילו צלעות טלה מרמת הגולן, צלויות אחת-אחת בשמן זית. בשרן הוורדרד רך מאד, והתיבול המינימלי של פלפל שחור טחון ומלח גס מדגיש את טעמן העדין. יחד אתן מוגש פירה תפוחי אדמה, שתוספת של טפנד זיתים מעניקה לו טעם חדש ושונה. העיקרית שלי, "סינטה של פרה שמנה" היא חגיגה לכל אוהב בשרים: נתח גדול ועבה של בשר מיושן, צרוב היטב מבחוץ ואדמדם-עסיסי מבפנים. במנה הזאת נותנים את כל הכבוד לבשר, והוא מגיע על צלחת משלו, טובל ברוטב יין אדום, עם עצם עתירת-מוח לצדו ובצל מקורמל מעליו, בעוד התוספת – פירה וירקות גינה מאודים קלות – מוגשת בנפרד.

שבעים ושמחים אנחנו מגיעים לשלב הקינוח. לבעל השמחה אין ספק מה הוא רוצה: מלבי. ואני? אני בכלל לא בטוחה שעוד יש לי מקום לקינוח. "את תקחי את הקולקציה של פירות היער" הוא מחליט בשבילי, אחרי ששמע מהמלצרית שזו מנה קלילה ומומלצת. אומר – וצודק בגדול בשתי הבחירות שלו. המלבי זוכה מבעלי לתואר "כזה מלבי לא אכלתי בחיים", בזכות ציפוי קרמלי, בדומה לקרם ברולה, ושבבי פיסטוק חלבי, שמוסיפים פריכות למלבי החלקלק והעשיר. ה"קולקציה" שלי היא פירמידה מרהיבה של פירות יער בכל גוני הסגול-אדום-ורוד: אוכמניות, תותי עץ, פטל ודובדבנים, כשביניהן מציצות פיסות לובן של גבינת מסקרפונה, פירורי מרנג ובזיקות אבקת סוכר. למרות הגודל הנדיב של המנות, אנחנו מחסלים אותן עד הפירור האחרון וקמים להיפרד ממסעדת רפאל. לא נורא, בעוד כמה חודשים יהיה יום ההולדת שלי. יש למה לחכות.