גנדי: הודו-ישראל

אמיר נהרי מבקר במסעדת גנדי הירושלמית, מסעדה הודית אמתית שמזכירה לו במאכלים ובעיצוב את מחוז חפצו, היבשת הרחוקה שבה טייל במשך שנה שלמה. בין סמוסה לצ'אטני, בין דאל לבנופי, בין צ'אי ללאסי, הוא חולם חלומות רחוקים

גנדי ממוקמת על רחוב עזה במרכז רחביה, גדר במבוק חוצצת בין חצר המסעדה לבין הרחוב. שלט שמתנוסס מעל הכניסה עם ציור דיוקנו של גנדי החביב המנוח מבהיר לנו שזה המקום. לא מכבר סיים אלי, המנהל של גנדי, לבנות בר מיצים טבעיים ובירה קרה בסמוך לשולחנות בחצר, המתכון המדויק להקלה על החום המעיק של יום קיץ חם בירושלים. מחוץ לגדר של מסעדת גנדי, ממש על הרחוב, עומד לו מלצר ומציע לעוברים ולשבים כוס קרה של לאסי – משקה הודי שעשוי מיוגורט עם קרח כתוש, ובמקרה הזה גם בננה ועל כן נקרא בננה לאסי.

מצוידים בשתי כוסות לאסי צוננות, נכנסים חברי דורון ואני אל המסעדה. בעברה השני של החצר מובילות שלוש מדרגות מטה אל תוך מבנה קטן שבו שולחן אחד ומטבח קטן ומלא בכל טוב. ואני, שטיילתי בהודו במשך שנה וחקרתי את צפונותיה הקולינריים, התרשמתי מהעיצוב של גנדי, שהעלה בי רגשות נוסטלגיים והזכיר לי את המסבאות המקומיות בהודו (אולי למעט הגולדסטאר). התיישבנו ליד שולחן בפינה מוצלת בחצר וסקרנו את התפריט של גנדי. לאלו מבינינו שלא היו בהודו הוא מציע הסבר קצר תחת כל מנה, למען הסר ספק. דורון, שמעולם לא היה שם, נותן לי להוביל את הארוחה, ואני מחליט לפתוח בשתי מנות סמוסה, שהיא בצק מטוגן דמוי משולש הממולא בבצל, באפונה ובתפוח אדמה ומתובל במעט קארי. לצד המנה הגיעו שלוש צלוחיות צ'אטני, שהן מטבלים של ממרח כוסברה, ממרח פלפלים וסלק וממרח ראיטה – יוגורט עם עשבי תיבול. כל נגיסה החזירה אותי למקום אחר ביבשת.

אחרי הסמוסות הזמנו את מנת הטאלי המסורתית למרכז השולחן, מנה המורכבת מאורז וסביבו כמה תוספות: דאל – תבשיל עדשים ובצל בקארי, סאבג'י – כרובית וקישוא מבושלים ברוטב הודי מעולה וסלסלת צ'פאטי, הפיתה ההודית המפורסמת שמזכירה במעט פיתה דרוזית קטנה. ברומא התנהג כרומאי, ואמנם מסעדת גנדי אינה בהודו, אך היא הכי קרובה לשם, ולכן אכלנו בעזרת הידיים וחתיכות צ'פאטי שבצענו. אפשר כמובן לבקש סכין ומזלג, אבל אנחנו מעדיפים לשמור על אותנטיות. לצד הטאלי הזמנתי לנו שתי מנות נוספות, כדי שלא נצא רעבים חלילה. המנה הראשונה נקראת פאלאק פאניר – תבשיל תרד דמוי מרק סמיך ובתוכו קוביות גבינה מומסת. המעדן מעיד על כך שאלי מכיר את דרכו במטבח ההודי, בכל זאת היו לו בעבר שתיים כאלו בהודו עצמה. המנה השנייה היא מנה יפה של מלאי כופתה – כופתאות של גבינה וקשיו ברוטב עגבניות בהיר. לצד האוכל הזמנו, דורון ואני, כוסות גולדסטאר מרעננות היישר מהחבית. מצאתי עצמי מספר לדורון חוויות מהודו עד שעיניו הזדגגו ונאלצתי להפסיק לפני שיימאס לו לשמוע.

בתום המנות העיקריות קיבלנו שתי כוסות צ'אי, אשר לשם שינוי לא הכילו תה אנגלי עם חלב אלא צ'אי מסאלה אמיתי עם ציפורן ופלפל. לקינוח הזמנו פאי תותים טעים מאוד ובנופי, קינוח הודי שמורכב מתחתית בצק, ריבת חלב, בננות ופרורי קוקוס. אני התענגתי על כל נגיסה ונראה שאפילו דורון נכנס לרוח החוויה. לסיכום, מי שרוצה אוכל הודי אותנטי במחירים הוגנים במיוחד לא צריך לשלם כמה מאות דולרים על כרטיס טיסה אלא פשוט לשים פעמיו לרחוב עזה, למסעדת גנדי.