האגם השקט

"רוב העובדים במסעדת האגם השקט הם בני המשפחה, ורוב הלקוחות מרגישים כמו בני משפחה..." שיר כידן רק רצתה אוכל ביתי שלא יצא מקופסה ועבר במיקרוגל בדרך לצלחת, ומצאה מסעדה ביתית, חמה וטעימה: האגם השקט, אור יהודה

אחרי יום עבודה מפרך ורגע לפני הלידה הצפויה של חברתי הטובה החלטתי לקחת אותה לארוחת ערב אחרונה, לפחות לזמן הקרוב, במסעדת האגם השקט. ארוחה גדולה של צ'יפס ודגים עבור מי שלפחות לשבועות הקרובים לא צריכה לשמור על דיאטה. מרכז קניות גדול ומאובזר, בשילוב החנייה הצמודה למסעדה, הפך את מסעדת הבשר והדגים הכשרה למהדרין במרכז התעשייתי של אור יהודה לבחירה טבעית לנוחיותה של חברתי. לעצמי רק רציתי אוכל ביתי שלא יצא מקופסא ועבר במיקרוגל בדרך לצלחת.

עם הכניסה למסעדת האגם השקט עלו באפנו כמתבקש ריחות בישול ביתי נעימים. רחל, בעלת המקום קידמה אותנו בשמחה ומילאה את השולחן בסלטים מעשה ידיה כגון סלט ירקות טרי שנחתך זה עתה, סלט סלק מתקתק שחברתי חיסלה בלי להניד עפעף, מטבוחה פיקנטית, טחינה בטעם ייחודי ומרקם מלטף, חצילים במיונז במרקם קרמי, סלט חמוץ ועמבה עדינה שלא תוקפת את נקבוביות העור. כל זה הוגש עם פיתה עירקית טרייה ומפנקת. הפיתה חוסלה תוך שניות מעטות ותגבורת של פיתות הגיעה במהירות דומה. מיד אחריה הוגשו אל השולחן שיפודי קבב ופרגיות בריחות מפתים.

בעודי מחלקת בינינו את שיפודי הקבב והפרגית, הגיעה אל השולחן צלחת ענקית של צי'פס לוהטים ופריכים וגנבה את תשומת לבי. חברתי ההריונית שכישורי האמהות התפתחו אצלה יחד עם הבטן המשיכה את מלאכת חלוקת הבשר וניסתה מדי פעם להזכיר לי שעדיין יש סלטים על השולחן. אני כבר מזמן הפסקתי להיאבק בכמויות האוכל והתמקדתי בקבב העסיסי ובפרגית הפיקנטית שמילאו את החלל בטעמים ובניחוחות מעוררי תיאבון והחליקו בקלות במורד הגרון. חברתי, בשלנית בעצמה, יודעת להעריך בשר שירד מהאש ברגע הנכון וחילקה מחמאות לשפית על התיבול המקורי ועל עסיסיות הבשר.

צלחת הצ'יפס הענקית התרוקנה מזמן ואל השולחן הוגשה אחת נוספת. יחד אתה הגיעה מנת דג בורי ריחני ובשרני מקושט בעגבניות שרחל עזרה לנו לחלק בינינו. ניסיתי לדלות עבורכם את המתכון הסודי אך מסתבר שמדובר בתבלון סודי העובר מאב לבן במשך שלושה דורות כבר ארבעים שנים. חמותה, שבעלה המנוח הקים את האגם השקט, צופה מעבר לשולחן, מוודאת שהסוד לא ייצא מגבולות המשפחה בעוד הבנים הגדולים עוזרים בבישול ובהגשה. רוב העובדים במסעדת האגם השקט הם בני המשפחה, ורוב הלקוחות מרגישים כמו בני משפחה. האגם השקט מלא כל הזמן אבל רחל זוכרת את שמותיהם של הלקוחות ומה כל אחד מהם אוהב לאכול.

במקום כמו האגם השקט אני מרשה לעצמי להזמין קפה שחור. כאן יכינו לי אותו כמו שצריך, כמו שסבתא שלי הייתה מכינה. ואכן, אל השולחן מגיעות שתי כוסות קפה מהבילות שמאפשרות לי ולחברתי להמשיך את השיחה שהתחילה לפני כמה שעות ושסופה לא נראה באופק. כי הדרך היחידה לשתות קפה שחור היא לאט ובנחת. בסוף הארוחה, גם אנחנו, כמו שאר הלקוחות, כבר מכירות את כל בני המשפחה ומרגישות בבית אבל כשהבעל של ההריונית מתקשר בדאגה, אנחנו נזכרות שגם לנו יש בית ונפרדות כמו שאר הלקוחות של האגם השקט בחיבוק ונשיקה.