מקסיקנה

שיר כידן (לא אוכלת בבית בשישי בצהריים) זורמת עם גלי החום התל אביביים הימה, אל מסעדת מקסיקנה. מוצ'אצ'וס, פהיטה קון פויו, פיחולס, טאקו, גוואקמולי, משיקס, צ'ורוס ותיירים – חוץ לארץ בבית, מבטיחה לבוא גם בשישי הבא

ביום שישי בצהריים לא אוכלים בבית. זה חוק של צעירים תל אביביים המכסים את בתי הקפה והמסעדות בכל יום שישי משעות הבוקר המאוחרות ועד שעות הצהריים המאוחרות. גל החום שהגיע לאחר תקופה די ארוכה של קור וגשם הוציא גם אותנו החוצה, או ליתר דיוק שלח אותנו לכיוון הים, למסעדת מקסיקנה שהיא אחת המסעדות היחידות בארץ המתמחה באוכל מקסיקני. רק באוכל מקסיקני.

בעודי ממתינה לחברתי המאחרת תמיד הזמנתי מוצ'אצ'וס. זו מנה ראשונה המורכבת מחטיפי הנאצ'וס המוכרים והפריכים, המבושלים בתוספת תירס סגלגל, עגבניות, שעועית שחורה וצ'ילי, כשכל אלה מוקרמים יחד עם גבינת מוצרלה. ממש לא להאמין מה אפשר לעשות עם חטיפי נאצ'וס וקצת דמיון. חברתי הגיעה כרוח סערה, לקחה סכין ומזלג ובין ביס לביס הפליאה בסיפורי הטיול לדרום אמריקה. מזל שהיתי עסוקה בלגלות עוד ועוד טעמים מתחת למוצרלה כי את הסיפור הזה שמעתי כבר עשרות פעמים.

עם סיום הסיפור הגיעה גם המנה העיקרית. פהיטה קון פויו, אורז בתיבול מקסיקני מיוחד בטעמו, פלפלים צבעוניים ובצל שזורים בו והופכים אותו לחגיגה צבעונית לעיניים. רצועות העוף הפיקנטיות והעסיסיות הדיפו ריח מעורר תיאבון. כאילו המנה לא ענקית מספיק, הוגשו עמה שלוש פיתות מקסיקניות, הלוא הן טורטיות ושלושה רטבים האופייניים למטבח המקסיקני. גווקמולי אבוקדו עם בצל סגול ועגבניות, רוטב סלסה פיקנטי ורוטב שמנת עם עירית ובצל סגול. המנה, כמה טעימה, ככה ענקית. כמו בכל מנה מקסיקנית, גם לכאן הצטרפה קערית פיחולס או בעברית, שעועית שחורה, רכה ונימוחה בפה. הטאקו קון פויו שהזמינה חברתי נראה ממש כמו פרסומת לארוחה הזו. רצועות עוף מוקפצות ובשרניות עם בצל סגול ופלפלים צבעוניים, חסה ועגבנייה ברוטב גוואקמולי. כל הטוב הזה מגיע בתוך טורטייה המתפקדת גם כאן על תקן פיתה. העוף פיקנטי כמנהג המקום והירקות והרטבים מוסיפים לעסיסיותו. כתוספת למנה הוגשו תפוחי אדמה משיקס מטוגנים בתיבול מקסיקני פיקנטי ונגיעות פלפל חלפיניו.

כשכבר חשבנו שאנחנו כל כך מלאות שלא נצליח לאכול דבר נוסף, הוגשו לנו צ'ורוס והוכחה לנו טעותנו. לא ניתן היה לעמוד בפני המאפים המקסיקנים הללו חמים, מתוקים מאוד וממולאים במטעמים כמו חלבה הזולגת בחושניות מתוך המאפה ושוקולד רוזמרי מעודן. כל המתוק הזה נח על ריבת בצל הנחבאת בין כדורי גלידה אוורירית במגוון טעמים. שבילי השוקולד והחלבה החמים זלגו עד הגלידה וטעמם השתלב בעדינות זה בזה. ברור שלא הצלחנו להתאפק ומכל הארמון המפואר והמתוק בצלחת לא נותר דבר.

התיירים הפוקדים את המסעדה הקרובה לים ובעיקר האוכל הצבעוני ומעורר התיאבון שבה את לבי והשרה עלי אווירת חופש: ממש חו"ל שתי דקות מהבית. אני מודה שעוד בשלב המנה הראשונה כבר עדכנתי חברה נוספת, שיהיה ברור איפה נפגשים ביום שישי הבא.