הצ'ימיצ'נגה של פורמג'ו

אפרת רוזן מוציאה את בן זוגה למסעדת פורמג'ו בראשון לציון, ומגלה שאין ממש צורך לעבור את הפקק של יום חמישי באיילון צפון בשביל לאכול פסטה או לזניה גדושת גבינות בערב סגרירי ואפור, כשיש פורמג'ו במרחק קצר מהבית

כמעט לא עובר סוף שבוע מבלי שנצא למסעדה. נכון, יש לנו תינוק והספונטניות זה כבר לא מה שהיה פעם, אבל למרות זאת, ודווקא בגלל זה, בכל חמישי בערב אנחנו מתנתקים מהכול ויוצאים לבלות רק שנינו. מאז שעברנו דירה והתרחקנו מתל אביב, העתקנו את בילויי המסעדות שלנו לראשון-לציון. הספיק ביקור אחד במתחם המסעדות הענק באזור התעשייה כדי להבין שאין עוד סיבה להיתקע בפקקים של איילון צפון. וביום חמישי האחרון, אחרי המלצות עיקשות מחברים, יצאנו לנסות את מסעדת פורמג'ו. אנחנו יוצאים מעט מדי למסעדות חלביות, ומזג האוויר היה סגרירי, אפור ומזמין פסטה או לזניה גדושת גבינות.

תפסנו את מקומנו במסעדת פורמג'ו ליד שולחן שמשקיף החוצה וחשנו מורעבים מדי. כדי להשקיט את הרעב פתחנו בשייק הפירות הטבעי והמרענן של פורמג'ו - על בסיס חלב עם אננס, תמר ותאנים - שילוב מנצח. הוא היה טעים להפליא, מתקתק במידה מדויקת וסמיך כראוי. עכשיו היינו מוכנים להתחיל ליהנות מהאוכל של פורמג'ו. למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו חצילים וגיוזה. ההחלטה התבררה כמוצלחת ביותר: קרפצ'יו החצילים היה פשוט מעדן - פרוסות חצילים מטוגנים, שחומים ומתקתקים ברוטב בלסמי, רסיסי גבינה בולגרית נדיבים ושבבי גזר. את החצילים המעודנים האלה מרחנו על הלחם החם ונהנינו מכל נגיסה. גם מנת הגיוזה של פורמג'ו הייתה נפלאה וגדולה במיוחד: ארבעה כיסוני בצק מטוגנים ופריכים, ממולאים פירה וחמאה שנמסו לנו בפה. שתי המנות התמזגו בהרמוניה מושלמת וזכו לעדנה מחודשת: את כיסוני הבצק פתחנו ומילאנו בבשר החציל הטעים וקבלנו מנה ייחודית משלנו.

המנות הראשונות שלנו היו כל-כך מוצלחות ומשביעות עד שלרגע חשבנו לעצור. אבל מכיוון שמדובר בנו, אכלנים נהנתנים מושבעים (יחסית לאנשים רזים כמובן), הייתה זו רק יריית הפתיחה שלנו בפורמג'ו. רבע שעה של מנוחה הספיקה לנו כדי לעבור לעיקריות של פורמג'ו. לאחר התחבטויות לא מעטות הזמנתי את לזניית החצילים, פטריות ותרד ואילו בן זוגי הגדיל לעשות והזמין מנה בשם צ'ימיצ'נגה. כעבור דקות אחדות הונחו על שולחננו שתי מנות גדולות ויפהפיות, צבעוניות ומפתות. לזניית החצילים הייתה עשויה שכבות-שכבות מפנקות של תרד, בצל, פטריות ורצועות חצילים. היא הוקרמה ברוטב שמנת עשיר וטבעה ברוטב עגבניות אמיתי. הסתערתי על המנה שלי שקלעה להעדפתי לטעם עשיר ומורכב, אין דבר שגורם לי אושר גדול יותר ממרקם טרי של פסטה עם רוטב משובח. מרוב שהייתי עסוקה בה כמעט ופספסתי את הצ'ימיצ'נגה של פורמג'ו - על צלחתו של בן זוגי נחו להם ארבעה פלפלי שושקה מתקתקים וקלויים, ממולאים בגבינות ריקוטה ופרמזן, מצופים בציפוי פריך וצפים ברוטב עגבניות סמיך. ללא ספק המנה הזאת הצליחה להפתיע אותנו במקוריותה וטעמה. גם הפעם שילבנו טעמים וחלקנו ביסים לסירוגין. שוב שמחנו על ההתאמה בין המנות ושוב הסכמנו שאנחנו צוות מנצח.

ואז נרגענו. ישבנו לצדו של קנקן תה צמחים ונענע כדי להשלים פערים ולדבר על כל מה שלא הספקנו מאז שהפכנו להורים. עם השמחה התגנב גם חשק למתוק. אני רציתי כרגיל להזמין את עוגת השוקולד החמה, אבל הוא סרב. אני, שתמיד מתקשה לשתף פעולה עם החלטות מוזרות בכל הנוגע לענייני שוקולד, הסכמתי גם אם רטנתי. הנחתי לו להזמין לנו את קינוח הספיישל: עוגת לונה- עוגת מוס שוקולד לבן קרמית ועשירה בציפוי גנאש שוקולד חלב. לצדה ביקשנו גם גלידת קפוצ'ינו-וניל. בניגוד לבחירותיי הקבועות, עוגת הלונה הייתה קלילה יחסית והשאירה לנו טעם של עוד. הגלידה השלימה את החוויה ושדרגה אותה ללא ספק.

חזרנו הביתה ממסעדת פורמג'ו שמחים ומלאים, משתוקקים לאמבטיה מפנקת ולשינה ארוכה וטובה, היישר לזרועות הקטנצ'יק, שהיה רענן ואנרגטי למדי, נכון למשחקים, פוקח זוג עיניים סקרניות, ומראה לנו מה זה ליהנות ככה בלעדיו.