מפגשים במפגשים

במסעדת מפגשים שברמת גן מוצאת שירלי רחמים מפלט מעומס השבוע בשילוב עם ארוחה טעימה, שמפתיעה אותה: לא מדובר בעוד מסעדה מזרחית-ים-תיכונית עם תפריט צפוי כי אם בהיצע עשיר ולא אופייני, עשוי כהלכה, לטעמה ולטעם אמה

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו נגררים אחר המטלות השוטפות של חיי היום יום מבלי לפנות זמן לדברים החשובים באמת. השבוע החלטתי לנהוג אחרת ופיניתי זמן כדי לקחת את אמי היקרה לארוחת ערב, לשיחת בנות ולזמן איכות של שתינו בלבד. הבחירה במסעדת מפגשים הייתה טבעית בגלל המיקום המרכזי שלה, מה גם שאנו שומרים למפגשים פינה קטנה בלב מאחר שחגגנו פה לא מעט אירועים משמחים.

דקות ספורות מההמון הסוער של תל אביב, ניצבת לה מפגשים איתנה עוד משנת 1984. מפגשים, מסעדה כשרה, פתוחה בכל ימות השבוע ובשישי עד כניסת השבת. בקומה העליונה של מפגשים מקיימים אירועים הכוללים תפריט עשיר לבחירה, הקהל מגוון ביותר והמחירים שווים לכל כיס. נכנסנו בשעת בין ערביים ואמי הובילה אותי בנחישות לשולחן שליד האקווריום הממוקם במרכז המסעדה, היא חשה רגועה כשהיא מביטה בדגים. היינו מוקפות בכל מני סוגי קהלים שגרמו לנו תחושת הגנה - לצדנו האחד ישבה קבוצת חיילים שהגיעה מהבסיס הסמוך ובצד השני - חבורת רופאים שהייתה עסוקה בחגיגות.

ברוב הפעמים שאני מגיעה למסעדה בקטגוריית המזרחית-ים-תיכונית אני באה עם תחושה שהכול הולך להיות אותו דבר, לפי הסדר הקבוע של המנות: סלטים, פיתות, חומוס, צ'יפס ושיפוד פרגיות או לבבות. אבל כשבחנתי את התפריט, לרגע חשבתי שהתבלבלתי: אמנם במבט ראשון הוא נראה מזרחי, אבל בחינה מעמיקה יותר מעלה גם מנות שאינן אופייניות לתפריט מזרחי, כמו דגים וסטייקים על גריל פחמים, מבחר תבשילים ביתיים וייחודיים, דג דניס צלוי בגריל ברוטב עשבי תיבול ושמן זית, צלי עגל שנעשה בתנור ומלווה בירקות ועוד.

בכל זאת פתחנו בניגובים - פיתות חמות וטריות עם חומוס איכותי לגירוי התיאבון. לידם היו גם סלט טאבולה, סלט טורקי, סלט חציל יווני עם ירקות, רוטב סלסה פיקנטי, חצילים בטחינה, קישואים ממולאים ופטריות חמות מעוטרות בבצל מטוגן. כשאמי בקשה למלא שוב ושוב את צלחות הסלטים ניסיתי להזכיר לה בשקט שהיא אמרה שהיא לא ממש רעבה.

במנות העיקריות ניסינו את הייחודיות של מפגשים. אימא, שהזמינה שוק אווז בתנור ברוטב שזיפים, סיפרה שהרוטב מתקתק ושיש לו טעם מעודן של דבש תמרים, שמשתלב יפה עם הבשר הרך. אני הזמנתי את מנת השאטו בריאן של פילה בקר עם נתח כבד אווז, שגם עכשיו חקוקה בבלוטות הטעם שלי לטובה. היא הייתה בנויה משכבות על גבי שכבות של כל טוב: לחם קלוי כמצע ראשוני, שעליו מונח לו בנחת הפילה שלא יודע שסופו קרב, מעל שניהם נתח כבד אווז עשוי ברוך שרק אווזים מכירים ובקצה – פטרייה. אחרי התלבטות במה להתחיל, החלטתי לנקוט בשיטת הביסים הקטנים תוך תפילת שלא ייגמר לעולם.

כשבכל זאת נגמר, יצאנו עם חיוך גדול והילכנו בקושי רב. שקלנו אולי לעשות את הדרך חזרה ממפגשים ברגל, אולי בכל זאת להספיק קצת לדבר, אחרי הכול היינו כל כך עסוקות באוכל...