קיורטוש

"כשהסקרנות שלחה אותי לתקוף את הקיורטוש הלוהט בסכין נזעקו העובדים מכל קצווי המסעדה להסביר לי ש'קיורטוש זה כמו חומוס, אוכלים עם הידיים!' לא חשתי נזוף. קריאתם, שבאה מהלב, נגעה ללבי..." אדם בר ורזי הקיורטוש בת"א

לפני שחצינו את המפתן בכניסה לקיורטוש, לחשתי לצ': "מעכשיו את אשכנזייה, ברור?" זה נשמע משונה, אני יודע, אבל בהיותה תערובת אשכנזית/סורית, יש לצ' נטייה לדלג בין שתי הזהויות האתניות שלה, לפי שיקולים תועלתניים כאלה ואחרים. בדיעבד – לא היה בכך שום צורך. למרות הזיקה ההונגרית החזקה, אין צורך להיות מרקע אתני כזה או אחר כדי ליהנות מקיורטוש, אלא פשוט להשתייך לעדת אוהבי המתוקים, נקודה. אבל בל נקדים את המאוחר.

הכניסה לקיורטוש הפתיעה אותנו משני כיוונים – מצד אחד, ויטרינת זכוכית עמוסה ממיטב תוצרת הקונדיטוריה המקומית, מוארת באור יקרות נוצץ ומפתה. ומן הצד השני – ספסל בעיצוב סוריאליסטי, מעוטר בפסיפס צבעוני, שנראה כאילו שובט מפארק גואל אשר בברצלונה, והושתל ברחוב לינקולן בתל-אביב. בלי לחשוב פעמיים, התיישבנו לצידו.

פתחנו בסיידר חם בתוספת אלכוהול, משקה מצוין לתחילת החורף, שעושה נעים גם בבטן וגם בראש. בחשנו במשקה בעזרת מקל הקינמון שתיבל אותו, ושקענו בשיחה בעניינים קיומיים. אך על פי שלקיורטוש באים בשביל הקיורטוש ושאר מתוקים, פתחנו בדגימה מחזית המלוחים שיש למקום להציע. שטרודל ממולא בגבינת פטה ובזיתים (ומעוטר בזרעי קימל), וקיש בצל עשו עבודה מצוינת. קיש הבצל הפתיע עם נוכחות אינטנסיבית של גבינות (תערובת מוצלחת של בולגרית, קצ'קבל ופרמזן) שהשתלבו נפלא עם טעם הבצל.

אחרי אתנחתא ראויה, ובעזרת תדלוק נוסף של הסיידר המנחם, התפנינו לעבור למתוקים, תוך כדי סקירת הסביבה. מכיוון שישבנו בסמוך לכניסה, לא היינו יכולים שלא לשים לב לכך שרוב הנכנסים עושים רושם של "בני בית" – מעבירים דאחקות עם הצוות ומתמצאים בנבכי האפשרויות שהמקום מציע. הצוות, מצדו, מפגין לבביות אמתית ובלתי אמצעית גם ל"בני הבית" וגם ל"פנים חדשות במצעד" כמונו.

ואפרופו מצעד – את "מצעד המתוקים" פתחנו עם קיורטוש במילוי שוקולד וחלבה. זה המקום להפסקה מתודית, ולהסביר (למי שעדיין לא ביקר באחד מסניפי הרשת) שהקיורטוש הוא מאפה שמרים הונגרי שבמולדתו נאכל בעיקר בחורף, כאוכל רחוב. ב-12 סניפי הרשת אפשר לצפות בעובדים גוללים את הבצק סביב מערוך ולאחר מכן אופים את היצירה עד שהיא פריכה מבחוץ ורכה מבפנים. על המאפה בוזקים סוכר, אשר הופך בתהליך האפייה לקרמל. הקיורטוש מוגש חלול, בכמה טעמים, ואפשר להוסיף לו תוספות מגוונות, כגון אגוזי מלך, פיסטוק, קינמון או וניל.

כשהסקרנות שלי שלחה אותי לתקוף את הקיורטוש הלוהט בסכין – נזעקו העובדים מכל קצווי המסעדה להסביר לי ש"קיורטוש זה כמו חומוס, אוכלים עם הידיים!" לא הרגשתי נזוף. קריאתם, שבאה מן הלב, נגעה ללבי, ואכן, הקיורטוש טעים יותר כשבוצעים אותו באצבעות.

את צעדת המתוקים השלימו עוגת שמרים טריקולד, דובוש (טורט השכבות ההונגרי הקלאסי – בגרסה מצוינת בצורת משולש), ואחרון חביב – "עוגיות פלורנטין" מ-ד-ה-י-מ-ו-ת! - דיסקיות שטוחות שמורכבות מקרמל, שוקולד ושברי אגוזים.

את מה שלא הצלחנו לגמור, לקחנו איש איש לביתו בשקיות המעוצבות של קיורטוש. בעיני רוחי, ראיתי את עצמי טובל בקפה של הבוקר את שאריות הקיורטוש של הלילה. אלא שלא טרחתי להחביא אותו, ובני הבית שהשכימו לפני חיסלו הכול בלי הנד עפעף.