אני רוצה כפית סוכר

"קונספט קולינרי פשוט וקולע: נעים, ביתי, לא מתיימר או יקר. צירלין מכין "אוכל של אימא", לא אימא מסוימת, אלא אמהות-כל-העולם: רוסיות, גרוזיניות, רומניות, איטלקיות וגם חומוס..." בשישי גשום רוצה עיינה גל כפית סוכר

בשנת 89' היו משדרים בטלוויזיה קליפ שמאד אהבתי. בקליפ כיכב איש עם קוקו ושכנה שדופקת לו על הדלת ומבקשת כפית סוכר. לאיש קראו שאול צירלין, ומאז אותם הימים שבהם הייתי שרה את כל מילות השיר שלו, כפית סוכר, בעל פה, לא שמעתי עליו יותר.

עברו 20 שנים, ואני מגיעה למסעדה החדשה של צירלין שנפתחה לפני חצי שנה בקיבוץ בית השיטה. מסתבר שהאיש עם הקוקו הוא לא רק זמר אלא גם שף, ושהוא בתחום המסעדות כבר שנים רבות. את המסעדה שלו, שנקראת "כפית סוכר", הוא פתח בשיתוף עם חברת קיבוץ, והגילוי המהנה ביותר: מדובר במקום מובחר למדי.

המבנה שבו נמצאת מסעדת כפית סוכר היה פעם, לפני 70 שנה, חדר האוכל של ילדי הקיבוץ. היום הקיבוץ מופרט, ומסעדת כפית סוכר מהווה חדר אוכל אלטרנטיבי לתושבים שאין להם חשק לבשל לעצמם בבית. גם מטיילים שעוברים על הכביש נכנסים הרבה, וגם אנשים מהאזור ששמעו את הבשורה על בית האוכל הקטן והמוצלח שנפתח בקרבת הבית. מסעדת כפית סוכר מארחת, בתיאום מראש, גם אירועים קטנים שיכולים לכלול עד 40 איש, ושאול שמח לתכנן תפריט מיוחד שיתאים לחוגגים.

הקונספט הקולינרי פשוט וקולע. מקום נעים, ביתי, לא מתיימר, לא יקר. צירלין מכין לדבריו "אוכל של אימא", והוא לא מתקבע דווקא על אימא שמגיעה מתפוצה מסוימת, אלא על אמהות-כל-העולם. אפשר למצוא בתפריט מנות רוסיות, גרוזיניות, רומניות, איטלקיות וגם חומוס. פעם בכמה חודשים הוא משנה את התפריט, לפי העונה ולפי הביקוש.

אנחנו מגיעים בצהרי יום שישי גשום, ושמחים לשמוע שהיום יש מרק עדשים ומרק עוף ממש כמו של סבתא. שני המרקים עושים את העבודה ואנחנו מפשירים מהקור, מתפלאים כמה יכול מרק להיות טוב. לעיקריות אנחנו בוחרים מנה של כבדים ברוטב ומנה של צלע חזיר, ועד שהן מגיעות אנחנו משאירים את קערות המרק ריקות.

מנת הכבדים טובה למדי, אבל צלע החזיר פשוט מצוינת. "הכול מתחיל ממחבת עם כפית סוכר", מגלה צירלין את הסוד שלו. כפית סוכר שהופכת לקרמל נותנת, ככה הוא טוען, את הטעם המיוחד שהיה לבשר.

לקינוח אנחנו מאושרים לקבל את הבלינצ'ס, שעשוי ממש כמו בבית ומצופה ברוטב שוקולד חם. אין שילוב נהדר יותר מגבינה מתוקה ושוקולד, בטח ובטח בסיומה של ארוחה טובה ביום חורף קר. כל כך נחמד לגלות פנינה קטנה ופשוטה שלא מנסה להיות שום דבר שהיא לא, ושעושה מצוין את מה שהיא כן. וכיף לגלות שהאיש עם הקוקו שאת השיר "כפית סוכר" שלו ידעתי בעל פה לפני 20 שנים ממשיך לעשות, עד היום, דברים טובים.