"הדג שעלה מן הרשת היה לא פחות ולא יותר לוקוס, נסיך הדגה. הלוקוס נעשה על הגריל, ובשרו נותר עסיסי ועדין. הוא לווה בסלט ירוק, עגבניות שרי אפויות ושום..." אדם ומיה בר מרגישים כמו אנשים מהמעמד העליון בפורטונה דל מאר
הוא חולם את הפנטזיה הבורגנית של בני ה-50, לפרוש לגמלאות, לעזוב את הכל, ולהפליג ביאכטה אל המרחבים הפתוחים. להשאיר את הרעש, הזיהום והצפיפות של העיר מאחוריו ולהתמסר לשקט ולשלווה הכחולים והאינסופיים.
היא, לעומת זאת, שואבת בטחון מהיציבות של האספלט שלמדרך רגליה, ונחרדת מהמחשבה להתרחק מבתי קפה, בתי חולים ושאר סממנים של הכרך והמודרנה.
איפה יוכלו שני הקטבים הללו להיפגש, אתם בטח תמהים, והציניקנים מציינים ביבושת שמדרגות הרבנות יהיה מקום המפגש האידאלי.... ובכן – לא!
במרינה בתל אביב, למרגלות מלון קרלטון, על deck מעץ שמשקיף על נבחרת יאכטות מפוארת שמסודרות בשורות לאורך הרציפים, הצליחו שני הקטבים הללו להתכנס למפגש פסגה שמגשים את הפנטזיות הכל-כך שונות של שניהם.
כשיושבים בפורטונה דל מאר, אין דבר קל יותר מלהעמיד פנים שאתם זוג מיליונרים נטולי דאגה, שזה עתה עגנתם את ה-35 רגל הצנועה (למראית עין) אך המאובזרת שלכם, והתפניתם לדרינק שלפני השקיעה עם כמה מתאבנים בצד.
פורטונה דל מאר סבלה חודשים ארוכים מהשיפוצים בבריכת גורדון הסמוכה, ועכשיו, עם תום השיפוצים, היא כמו פנינה לבנה, שמישהו הסיר ממנה את האבק, ופתאום היא נגלית במלוא הדרה.
התיישבנו על הדק ביום שמש חורפי, כשפסקול נעים משמש לנו לרקע, והכל מסביב כה כחול ויפה, עד שכמעט שכחנו להעמיד פנים שאנו הזוג מהפסקה הקודמת.
פצחנו במבחר מזטים, שכללו נבחרת צבעונית ומפתה שכללה צלוחית של נתחי מטיאס שמנמנים בפלפל אנגלי, בצל סגול וירוק (מסתבר שבפד"מ אוהבים את השילוב שבין הבצל הסגול והירוק, הוא יופיע גם בהמשך...) – נפלא; סלט איקרה לבנה; צזיקי מרענן מיוגורט סמיך; חצילים קלויים בניחוח מדורה; פלפלים קלויים; טחינה בגרסה לבנה נטולת פטרוזיליה ומעוטת לימון, שעושה כבוד לחומר הגלם שעליו היא מתבססת; סלט עדשים (עם גזר, כוסברה, בצל ירוק ובצל סגול..); טאבולה טרייה ורעננה בעלת ריח משכר של פטרוזיליה וכוסברה, ורצועות פלפלים קלויים. את כל המגוון הזה חיברה לה יחדיו פוקאצ'ה חמה, מאפה בית, עשויה לתפארת, וזאת עוד לפני שטבלנו אותה בפנכה הקטנה שבה שמן זית, מלח גס ומעט שאטה. הוא איזן את הטעמים העזים של המאזטים בכוס גדולה של גולדסטאר (הבירה האהובה על הילידים בעיירת הנמל שבה עגנו), והיא – בבקבוק פלגרינו (בכ"ז – האצילות מחייבת).
למנות עיקריות בחרנו בדג מ"המיוחדים של היום", ובריזוטו פירות ים. הריזוטו הולך וכובש (לשמחתי, אבל לאט מדי לטעמי) את המקום המכובד הראוי לו במסעדות שלנו. הריזוטו של פורטונה התפאר בגוון סגלגל (מהדיונונים), בריח משכר מהיין הלבו והפרמזן, ומשילוב טעמים נפלא בין פירות הים (שרימפסים, מולים וראשי קלאמרי) שפוזרו בנדיבות לבין האורז שבושל בחמאה וביין. תענוג צרוף. הדג שעלה מן הרשת היה לא פחות ולא יותר לוקוס, נסיך הדגה. לא בכל יום אנחנו מפנקים את עצמנו בלוקוס, אבל גם לא בכל יום אנחנו מתחזים ליאכטונרים נטולי דאגות... הלוקוס נעשה על הגריל, ובשרו נותר עסיסי ועדין. הוא לווה בסלט ירוק, עגבניות שרי אפויות, ראש שום אפוי ותפוחי אדמה אפויים עליהם פוזרו זרעי כוסברה. יופי של מנה!
קינחנו במלאבי עשיר, מעוטר בפיסטוקים וטובל ברוטב רימונים. כאלה אנחנו, אוהבים לקחת דברים פשוטים ולתת להם טוויסט של שדרוג אנין, ולא פחות מזה, לרכוש חוויה של מיליונר בעל יאכטה, במחיר של ארוחה במסעדה.
